אתמול סופי ואמה, ששוקדות עכשיו על כל שירי תשרי, התחילו לרקוד עם מטריות את השיר של דתיה בן דור "ילדה אחת ומטריה אחת יצאו בגשם לטיול נחמד". נחמד, נחמד, אבל השיר היה בריפיט בערך חמישים פעמים. כשהגיעה השעה לאכול ארוחת הערב היה קשה מאוד להפריד בין סופי לבין המטריה. ברגע שהושבתי אותה היא התחילה לבכות: סיימתי! אני רוצה ארטיק קטן!!!! שוב ושוב ושוב. הסברתי שהיא לא תקבל ושעכשיו אוכלים. לא נשברתי, ובשלב מסויים גם אמה התחילה לענות לה.
סופי: אני לא רוצה אוכל! אני רוצה ארטיק קטטטןןןן!
אמה: אבל לא תקבלי סופי! עכשיו אוכלים אבל!
סופי: לאאאא! סיימתי!
אחרי רבע שעה כזאת, אמה לקחה פסטה ושוב ניסתה את שיטת ההנפשה שעבדה היטב ביום הקודם.
אמה: תפתחי לו! הוא בוכה! הוא רוצה להכנס!
סופי צחקה ונתנה לו להכנס, ומיד נעשתה כל כך רעבה שהיא בכתה לי: אני רוצה לאכול! והחזרתי לה את הצלחת.
אחר כך באמבטיה שמעתי את אמה, בפראפרזה על 'שישו ושמחו בשמחת תורה': "סוסו וסיפור ושמחה גדולה." שאלתי אותה על מה השיר הזה, והיא אמרה, בלי להתבלבל: "על סוסו!"
אדון סוסו בן השנה וחצי, בנה הלונדוני והחתיך של בר, ביקר אותנו ביום הקודם והביא לבנות מימיות דורה, ובכך קנה את עולמן לנצח. או לפחות עד הביקור הבא שלו בישראל.
סופי: אני לא רוצה אוכל! אני רוצה ארטיק קטטטןןןן!
אמה: אבל לא תקבלי סופי! עכשיו אוכלים אבל!
סופי: לאאאא! סיימתי!
אחרי רבע שעה כזאת, אמה לקחה פסטה ושוב ניסתה את שיטת ההנפשה שעבדה היטב ביום הקודם.
אמה: תפתחי לו! הוא בוכה! הוא רוצה להכנס!
סופי צחקה ונתנה לו להכנס, ומיד נעשתה כל כך רעבה שהיא בכתה לי: אני רוצה לאכול! והחזרתי לה את הצלחת.
אחר כך באמבטיה שמעתי את אמה, בפראפרזה על 'שישו ושמחו בשמחת תורה': "סוסו וסיפור ושמחה גדולה." שאלתי אותה על מה השיר הזה, והיא אמרה, בלי להתבלבל: "על סוסו!"
אדון סוסו בן השנה וחצי, בנה הלונדוני והחתיך של בר, ביקר אותנו ביום הקודם והביא לבנות מימיות דורה, ובכך קנה את עולמן לנצח. או לפחות עד הביקור הבא שלו בישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה