מכיוון שלראשונה מזה ים זמן לא היו לנו תוכניות לשבת, בילינו אותה בין בתי הקפה השכונתיים. בבוקר סבא ראובן הגיע אלינו אחרי ההליכה שלו והלכנו לגן מאיר, ללנדוור. הבנות הזמינו בעצמן שוקו וסבא הזמין קרואסון אותו הן חיסלו. הן אמרו שמשעמם להן ויצאו להסתובב בחצר. היתה שם ערוגה של צמחים, ואמה הודיעה שהיא הולכת לחקור. היא חקרה, חזרה ובישרה: "יש שם עולם של שיחים!"
אחר כך הן הלכו לצוד את הבחורה שהעבירה את שעת הסיפור לילדים ושאלו אותה איזו הצגה יש היום. התשובה: איילת מטיילת. התגובה: כן? יש!!!
נפרדנו מסבא ועלינו לבניין, לשעת הסיפור. ההצגה היתה מוצלחת, אם כי ארוכה. הבנות ישבו מרותקות והשתתפו מאוד יפה. סביבן כל יתר הילדים צעקו, בכו, התהפכו, הרביצו, הפריעו ואיבדו סבלנות. אפשר היה לצלם סרט בהילוך מהיר, בו הכל זז ומתחלף חוץ מאמה וסופי.
אבא אמיר פגש אותנו, עם לוקה, מחוץ ללנדוור כשנגמר. הלכנו קצת למתקנים ואז החלטנו שנאכל צהרים בקפה-קפה. הבנות אכלו קבב, טחינה וגבינה צפתית (אותה שאלו מארוחת הבוקר של אמיר.) הן ביקשו בעצמן חשבון, וגם הלכו לפטפט עם צמד ילדות בנות 13 שישבו שם לבד וחלקו ארוחת בוקר. (סופי: "אתן תאומות?) סופי הביטה בחשבון וקראה בו: "כתוב פה סנדביץ' קוף, סלט קוף, המבורגר קוף וקולה קוף!" כשבאנו לצאת, סופי חזרה אל החברות החדשות, נופפה ביד ואמרה להן שהיא הולכת הביתה עכשיו.
חזרנו והן נחו צהרים טוב-טוב.
אחרי אחר צהרים סוער של שירים וריקודים, שכלל שחזורים מדוייקים עד אימה מההצגה שהיתה בבוקר, יצאנו לטיול ונחתנו בסוף בקפה ביאליק. הבנות חלקו שניצל-קוף ופסטה-קוף ונהנו עד אין קץ מהמרפסת של השירותים, ממנה אפשר לנפנף לאבא ולצעוק. בלילה אמיר נסע למדריד.
הבוקר הן חוו משברי זהות קטנים. סופי התחילה כוונדי דארלינג עם סרט על הראש ואז, כשאמה היתה דורותי, היא רצתה גם. פירקתי את תסרוקת וונדי, עשיתי לה קוקיות דורותי, ואמה קפצה על המציאה, או על הסרט הפנוי, והיתה לוונדי. לפני שהן התחלפו, זו היתה השיחה כפי שהתנהלה:
אמה (דורותי): "לי אין הורים, יש לי דודים."
סופי (וונדי): "לי יש הורים, את יודעת?"
אמה (דורותי): "לא. אני לא ביקרתי אצלך."
בדרך לגן סופי נתנה מבט בוחן בגרם המדרגות שעליו הן עושות הופעות בכל בוקר, עשתה פרצוף ביקורתי, ואמרה: "הבמה מלוכלכת ברמות."
אחר כך הן הלכו לצוד את הבחורה שהעבירה את שעת הסיפור לילדים ושאלו אותה איזו הצגה יש היום. התשובה: איילת מטיילת. התגובה: כן? יש!!!
נפרדנו מסבא ועלינו לבניין, לשעת הסיפור. ההצגה היתה מוצלחת, אם כי ארוכה. הבנות ישבו מרותקות והשתתפו מאוד יפה. סביבן כל יתר הילדים צעקו, בכו, התהפכו, הרביצו, הפריעו ואיבדו סבלנות. אפשר היה לצלם סרט בהילוך מהיר, בו הכל זז ומתחלף חוץ מאמה וסופי.
 |
| סופי מרותקת |
אבא אמיר פגש אותנו, עם לוקה, מחוץ ללנדוור כשנגמר. הלכנו קצת למתקנים ואז החלטנו שנאכל צהרים בקפה-קפה. הבנות אכלו קבב, טחינה וגבינה צפתית (אותה שאלו מארוחת הבוקר של אמיר.) הן ביקשו בעצמן חשבון, וגם הלכו לפטפט עם צמד ילדות בנות 13 שישבו שם לבד וחלקו ארוחת בוקר. (סופי: "אתן תאומות?) סופי הביטה בחשבון וקראה בו: "כתוב פה סנדביץ' קוף, סלט קוף, המבורגר קוף וקולה קוף!" כשבאנו לצאת, סופי חזרה אל החברות החדשות, נופפה ביד ואמרה להן שהיא הולכת הביתה עכשיו.
חזרנו והן נחו צהרים טוב-טוב.
אחרי אחר צהרים סוער של שירים וריקודים, שכלל שחזורים מדוייקים עד אימה מההצגה שהיתה בבוקר, יצאנו לטיול ונחתנו בסוף בקפה ביאליק. הבנות חלקו שניצל-קוף ופסטה-קוף ונהנו עד אין קץ מהמרפסת של השירותים, ממנה אפשר לנפנף לאבא ולצעוק. בלילה אמיר נסע למדריד.
הבוקר הן חוו משברי זהות קטנים. סופי התחילה כוונדי דארלינג עם סרט על הראש ואז, כשאמה היתה דורותי, היא רצתה גם. פירקתי את תסרוקת וונדי, עשיתי לה קוקיות דורותי, ואמה קפצה על המציאה, או על הסרט הפנוי, והיתה לוונדי. לפני שהן התחלפו, זו היתה השיחה כפי שהתנהלה:
אמה (דורותי): "לי אין הורים, יש לי דודים."
סופי (וונדי): "לי יש הורים, את יודעת?"
אמה (דורותי): "לא. אני לא ביקרתי אצלך."
בדרך לגן סופי נתנה מבט בוחן בגרם המדרגות שעליו הן עושות הופעות בכל בוקר, עשתה פרצוף ביקורתי, ואמרה: "הבמה מלוכלכת ברמות."
טרפה! גם קבב בחלב אחותו וגם קופים! גועל נפש
השבמחק