אמושמוש וסופיה מככבות במאקו

כך נראה עמ' הבית של הערוץ היום

והנה הכתבה: http://www.mako.co.il/home-family-kids/products/Article-4a123039a1f7131006.htm&sCh=28350a2610f26110&pId=2082585621

רחלי נדמה-לי

הבוקר סופי ביקשה ללבוש: "חצאית סגולה מנצנצת עם נקודות וגופיה אדומה ולעמוד על השולחן עם מיקרופון." לפני שיצאתי להפיק לה את זה, שאלתי באיזו דמות מדובר, והיא הודיעה: "אני רחלי נדמה-לי מהמצעד!" אני בשוק שהיא זכרה בכלל את השם של הליצנית מהפגנת העגלות. אחרי שהגב' נדמה-לי העבירה על שולחן הסלון הפעלה קצרה של מחיאות כפיים ונענועי גוף, היא רקדה ושרה את ריקוד הציפורים, ואז אמרה: "אני הייתי רחלי נדמה-לי. תודה רבה לכם."

עכשיו כשמצאתי אותה ברשת, אני נדהמת גם מהזיכרון האופנתי של סופקה.
ומכך שיש לרחלי רק אאוטפיט אחד.

אחר כך הן הלכו עם סבתא מורי להצגה של דתיה בן-דור האלילה. מין רטרוספקטיבה של עבודתה בכיכובה ובהשתתפות אורחים וילדים. בערב, בככר ביאליק, הן היו כבר דתיה והזמינו ילדים מהקהל לעלות לבמה ולהשתתף. אני הייתי הקהל.

אליס בגוף ראשון

עברתי היום ליד שיחה של אבא אמיר ואמה. זה לפחות מה שחשבתי. כשהתקרבתי הסתבר שהוא מדבר בכלל עם אליס מארץ הפלאות. (שחווה מחדש את מסיבת תה אצל הכובען, בה לא קיבלה שום דבר לשתות): "היתה בעיה עם התה, וזה וזה, אז התחמקתי משמה."
אחר כך דיברנו עם חני בסקייפ, ואמה דיווחה שהיום בגן שתיהן היו חנהל'ה ושמלת השבת בהצגה, ופירטה את יתר התפקידים: גלי ונטע היו אמא ואבא, יואבי היה זוזי הכלב, עידודו היה עדנה הפרה...
אמה: "ותמרי שיחקה את האיש הזקן למרות שהיתה לה שמלה. מה את כותבת, אמא?"
אני: "זה נורא יפה שאת אומרת למרות ש-. אני רושמת את זה."
אמה: "את צריכה לכתוב גם שאמרתי שיש את זוזי ואת עדנה."
DONE.
תניה סיפרה שלסופי, במהלך ההצגה, בקטעים בהם היא לא מככבת, היה קשה מאוד-מאוד להשאר בקהל.

ביבי הביתה, פיפי ולישון

זה נורא מצחיק בעיני הבנות.

צעדת העגלות היתה מדהימה. בשלב מסויים חתכנו משם לבית של סבא רובן, וראינו את ההורים מתפזרים בטלביזיה.

תסרוקת

סופי ביקשה שאני אעשה לה "המון צמות כמו לנועה משפת הסימנים של נועה וכמו שהיה לאמה בפעם הראשונה שהיא בתמונה על המחשב של אבא." (?) סיכמנו על ארבע צמות. היא ישבה ואני עבדתי עליה. היא אמרה שזה כמו במספרה, ואני אמרתי שאני שרית הספרית. אמה התערבה: "אבל אני שרית הספרית! את... את תהיי שר הספר!"

ניתאי וסבא רובן היו אצלנו. הם חזרו מיום כיף בים המלח, צלויים כמו תרנגולי הודו. ניתאי חבש את כובע המצחיה שלו. הבנות מיד העירו שהוא נראה כמו יובל המבולבל. לא נראה לי שזה הלוק שהוא הלך עליו.

קולנוע

אמה וסופי היו היום לראשונה בחייהן בקולנוע. זו היתה החלטה ספונטנית של רגע. צעדנו ל'לב' בסנטר, וקנינו שני כרטיסים ל"נומיאו ויוליה" (בתכנון שאחת יושבת עלי בעוד השניה מנסה לא להיאכל על ידי הכיסא שלה.) זה סרט על יריבות ואהבה בין משפחות גמדי גינה עם שירים של אלטון ג'ון. הבנות היו מאוד מבסוטיות מהאירוע.

אחר כך לקחתי אותן לאכול פיצה ב'עגבניה', שם הן נהנו ממתקן אוטו לילדים עד כדי כך שהיה קשה לשכנע אותן לחזור הביתה. בדרך חזרה הן שאגו מחזמר שלם שהמציאו, והעירו הערות כמו: "לכלב הזה יש בולבול נורא מצחיק. הוא בצורה של לב" (אמה, שאם לדקדק בפרטים, דיברה על הביצים של לברדור אחד שמן) ו"הקקי הזה נורא משונה! יש לו צורה מבולגנת!" (סופי, על מוקש אחד באמת מרשים.)

נומיאו ויוליה (שהבנות עדיין מתעקשות ששמה האמיתי הוא כיפה אדומה.)

אחר הצהרים הקמנו אוהל ברוטשילד, שם סופי קראה ספר: "אהרון והעיפרון הסגול, מאת סופי שור. איורים מאת אמה שור."
אמה: "אני ציירתי את הספר הזה!"
בכללי, סופי היתה נרגשת מהמאהל מאוד, הלכה וצהלה מכל אוהל שקושט או היה צבעוני מהרגיל. אמה פחות נהנתה, אולי כי היא הרגישה לא כל כך טוב, ובלילה קודם היה לה חום. אני חושבת שמדובר באחד הדברים הכי מרגשים שנתקלתי בהם בעיר הזאת אי פעם, ושיום אחד הבנות ישמחו לגלות שיש להן תמונות מהאירוע הזה.

אחר כך הלכנו לבית של סבתא לקרטיבים, אוכל ומשחקים. הבנות פתחו חנות לממכר קרטיבים. הן התחילו במכירת קרטיב דובדבן ולימון, וסיימו בקרטיב 'פיל גדול', קרטיב בטעם 'עכבר עם זנב מטופי' וקרטיב בטעם 'פעמונים ובלהבלהבלה'.
אחר כך אמה סיפרה לנו מה שקרה במקלט, כשדוד הנרי ודודה אם התחבאו בזמן שדורותי נתקעה בסופה בתוך הבית. מסתבר ש"הם התחבאו מתחת למעיל, והמחסן היה ריק. היו שם חולצה ומכנסיים, והיו שם עכבישים וגור של פילים וגור של כלבלב אמיתי שקראו לו סוני. זה שם מאוד חמוד." וכו' וכו'.

אמא שלי הראתה להן הצגה שהיא הקליטה בטלביזיה, של 100 שנה ללאה גולדברג, בה שרו שחקנים שירי ילדים עם תזמורת פילהרמונית. בלונדה אחת שרה את אחד משירי הילדים המוכרים, ואמה אמרה: "איזה קול יפה יש ללאה גולדברג!"

חוץ מזה, הנה לוח "מה עשינו בשבת" המפואר של הגן.

כיפוש

סופוש קמה הבוקר במטרה ברורה להיות כיפה אדומה. היא בחרה אאוטפיט בזריזות, ולמזלי התפשרה על מטפחת ירוקה, אותה היא הסכימה לקשור רק מתחת לצואר, והזדעזעה מהצעתי לקשור אותה על העורף, מתחת לקוקו. וכן, מסתבר שלכיפוש היה קוקו.
בבוקר היא גם סיפרה לי על כל מה שקרה בבריכה אתמול, שהן שחו לבד עם מצופים, והדגימה לי שהיא שחתה בתנועות הריקוד שלה (ריקוד הדגל של סופי - עיגולים אפריקאים בידיים מכופפות) ואמה שחתה כמו הריקוד שלה (אצבעות מצביעות שעולות ויורדות).

מלפפון

יום קיבוץ. אמה מדברת לא מעט על מלפפוני ים לאחרונה, והיום, בבריכה, היא אמרה שהיא "מלפפון בריכה."
אחר כך, בג'קוזי אצל רינתי, סופי אמרה שיש לה נזלת, ואמה, שבדיוק היתה בעיצומו של ביצוע מרגש ל"ערב של יום בהיר", זימרה: "יש נזלת שמחכה לי..." כמובן שהיא עפה על עצמה בצחקוקים.

מושמוש ממשיכה לצחוק כל הדרך אל המגבת

מילה נרדפת

סופי התעוררה ראשונה, התיישבה לידי על המיטה, ופצחה בנאומים: "משנתה זה מיטה כזאת, את יודעת אמא? נכון שלפעמים אם רוצים להגיד מיטה אז אומרים משנתה? נכון אמא?"
אני: "?!"
סופי: "כמו ב'שפת הסימנים של נועה'. 'ביום ראשון קמה נועה משנתה."

איפור

סופי החליטה הבוקר ללכת לגן כחנהל'ה ושמלת השבת. היא קיבלה אישור שיער פזור ולבשה לבן. היא לקחה איתה את השואו לדרך, מה שנקרא, וכשבאנו לאסוף אותן תניה סיפרה שהיה מחזה רב משתתפים בזכותה. סופי היתה חנהל'ה, אמה ביקשה להיות האיש הזקן, גלי ועידו היו ההורים של חנהל'ה, עדן היה עדנה הפרה, זואי היתה זוזי הכלב ואוריאן היתה הירח. תניה סיפרה שהיה גדול ושכמה הורים שהיו שם עם ילדים שמצטרפים בשנה הבאה פשוט נפלו מתדהמה.

הבנות התאפרו קצת אחר הצהרים. אחר כך אכלנו פיצה מעשה ידיהן, ועוד דברים טעימים לארוחת שישי עם סבתא מורי.

חוץ מזה סופקה הפרחולה זורקת כל הזמן מושגים כמו "חבל על הזמן," ו"איזה חום, יא אללה," וכשסבתא בירכה אותה הערב בשבת שלום, היא אמרה: "שבת שלום ולהתראות."

באמבטיה שרנו שיר מהטיול לארץ התווים, כשאמה אמרה לי פתאום ש"זה שיר על סופי שלנו".
אני: "?!"
אמה: "מעשה באיש צעיר שיום אחד התחיל לשיר, הוא שינן את המילים ולמד את הצללים, לב-סופי-שמיע קול..."

בוקר אור

ס'. 6:30 בבוקר. סלון. משחקת בבובת אפרוח שמאיר. "אמא, אנחנו בחשיכה אז אני דופקת על האפרוח, כי זה אפרוח אור. הוא מוכשר לאור." מתחילה לדבר בקול של אפרוח: "אווו, איזו חצאית יפה! ואיזו חולצה יפה!"
אני "אפרוח, מה אתה חושב על סופי?"
ס' האפרוח:"אני לא חושב עליה. אני חושב על אמה."
אני: "מה אתה חושב עליה?"
ס' האפרוח: "שהיא מסתורית."

הטיול לארץ התווים

לקחתי את הבנות, עם סבתא מורי, לראות את ההצגה על פי הדיסק האהוב על הבנות 'הטיול לארץ התווים' במוזיאון ת"א. האמת שהיה די עלוב, מאוד לא מוזיקלי, באופן מפתיע, ורחוק למדי מהמקור. הבנות הצליחו ליהנות, ולמרות שבזמן ההצגה לא היה נראה ככה, כשהגענו הביתה הן כבר שחזרו חצי הצגה. כשנכנסנו שתיהן רצו להיות הילדה עם הקוקיות, וכשסופי הודיעה שהיא צריכה גם ללבוש אוברול ולעשות קוקיות, אמה התרגזה, ואמרה: "אי אפשר שניים. אין שניים בהצגה." לסופי זה ממש לא הזיז, אז היא הלכה להביא את התוכניה, ודחפה לה אותה מול הפנים. "אני אראה לך בתמונה. אין שניים, את רואה?" כמובן ששתיהן היו באוברולים וקוקיות תוך עשר דקות בדיוק.

והנה הבנות עם הפסל של הגבר והאשה שברחבת למוזיאון. הן היו חיבות לגעת לאישה בפופיק וגם בבוביז לפני שהן הסכימו ללכת הביתה.

שירלי

היה לילה מהגיהנום, שאת רובו ביליתי חולקת ספה מתקפלת עם סופי, בלי שמיכה. בבוקר אמיר קם אל הבנות, שהתייצבו שתיהן על המיטה שלנו ברבע לשבע. הוא אמר: "אתן רוצות לבוא איתי לסלון?" ואמה אמרה: "איזה כיף! אני כל כך מתרגשת!"

אחרי הגן ישבנו על מדרגות הדואר עם אוריאן, אמא שלה ניבה ואחיה התינוק איתמר, שלמרות שהוא רק בן שנה וחודש, מתהלך ורץ, וקנו לו נעליים ראשונות. אמא של אוריאן אמרה שאיתמר חושב שהוא פיטר פן שיודע לעוף, ואז פנתה לאמה, ושאלה: "ילדים יודעים לעוף?" אמה חשבה על זה רגע נורא ברצינות, ואמרה: "רק אם הם נופלים."
כשהראיתי להן את הסנדלים החדשים של איתמר הקטן, שאלתי אם בכלל עושים נעליים בגודל כזה, וסופי, מומחית נעליים ידועה, אמרה: "זה הגודל הראשון."

בארוחת הערב -

אמיר: "אתן יודעות שאני מאוד אוהב אתכן?"
אמה: "כן. גם כשאנחנו בונים בית של דורותי וקופצים מעל הגלים אז אתה אוהב אותנו."

אמה: "יש שירלי במיומנה?"
אני: "לא. פעם היתה, אבל אז היא עזבה והחליפה את השם שלה לדידרה. והיום, כשקוראים לה שירלי ברחוב, היא אפילו לא מסתובבת."
אמיר: "באמת?"
אני: "בסיפור שלי היא לא מסתובבת." (אמה מביטה בי בחוסר אמון.) "את יכולה לשאול את אבא."
אמיר: "זה נכון."
סופי: "שירלי היתה גם במומנטיטו."
אני: "לא, היא היתה במיומנה. זה היה מזמן, לפני שנולדתן."
סופי: "נכון. ועוד לא היו לנו עיניים."
אמה (לסופי): "את אמה, בסדר? כי אני החלפתי שם חדש. אני שרונה."

חומר קריאה

אמה: "את צריכה לקנות לנו עיתון של ילדים כי העיתונים שיש בשירותים כשאנחנו עושות פיפי הם של מבוגרים וזה לא טוב שאין לנו עיתון של ילדים כי אנחנו עושות פיפי ואנחנו רוצות לקרוא ואין לנו עיתונים בשביל ילדים. ואת צריכה לקנות לנו. את צריכה לקנות."

בגן יידעו אותי היום שבהשפעתן של הבנות תיבנה לשנת הגן הבאה במה.

וזאת סופי, הבוקר, מתהלכת לה כדורותי בין העוברים והשבים, (כולל גרביים בסוף יולי,) מזמרת לה את השיר שלה.

אפשרות נוספת

קראתי לבנות את פיטר פן לפני השינה. קפטן הוק מציע לילדים להיות שודדי ים, או לקפוץ לים מהקורה.
אני: "במה אתן הייתן בוחרות?"
(חושבות. חושבות. מבולבלות.)
אמה: "אהההםםם.... להיות רופאה!"
(נקרעת מעצמה מצחוק.)

לפני זה הן שיחקו במטבח שלהן, וסופי ניגשה לאמיר.
סופי: "רוצה קינוח?"
אמיר: "כן."
סופי: "אני מכינה שוקדה שחורה." (SHOOKADA)
אמיר: "מה זה שוקדה?"
אני: "זה היא המציאה. סופי, ממה עושים שוקדה?"
סופי: "מיין."

ולמי שדאג שהן לא לומדות שום דבר בגן -
אני: "על מה למדתן בגן היום?"
אמה: "על דגים."
אני: "כן? מה למדתן עליהם?"
סופי: "שמדביקים עליהם פלסטלינה."

פיצה

אתמול, לארוחת הערב אמיר והבנות שוב הכינו פיצות להן ופוקאצ'ות עם עשבי תיבול, שום ועגבניות מיובשות לנו. היתה חגיגה קולינארית. אמה התלהבה בעיקר מהרוטב, ואמרה: "זה בריא לי מאוד הרוטב הזה! זה נעים לי בגרון! זה טעים לי בבטן!" ועוד עשרות רמזים עבים, כדי שאמיר יתן לה עוד קצת רוטב, שתוכל לטבול בו את הקצה של הפיצה שנשארה לה.

כששאלתי אותן במעמד זה, ואחרי שהבהירו: "אנחנו שפיות, כי אנחנו בנות, ואבא שף, כי הוא בן," מה הן רוצות להיות כשיהיו גדולות, התשובה המקצועית של שתיהן היתה: "נסיכות."
אמיר: "את מראה להן יותר מדי סרטים של דיסני."
אני: "ואם לא נסיכות, אז מה?"
סופי: "כלה."
אמה: "אני רוצה להיות מרי פופינס."
סופי: "ואני רוצה להיות ג'יין ממרי פופינס."
אני: "ובאיזו עבודה אתן רוצות לעבוד?"
אמה: "בתכשירים שיש למרי פופינס בתיק."
אני: "אתן רוצות להיות גננת, או טייסת, או אולי מורה או אולי גננית של גינה, או מתעמלת,"
אמיר: "או רופאה?"
אני: "או אולי רופאה של חיות?"
סופי: "אני רוצה להיות רופאה של בן אדם."
אני: "או אולי ציירת?"
סופי: "אני רוצה להיות ציירת!"
אני: "או אולי שחקנית?"
סופי: "אני רוצה לצייר את השחקנית שרונה!"

סע לאט

סופי הודיעה, ממרום מושבה סביב שולחן ארוחת שישי מרובת משתתפים אצל סבתא מורי, שהיא צריכה פיפי וקקי. לקחתי אותה והלכנו, כשאמה החליטה שהיא גם רוצה לבוא, ונזעקה אחרינו: "אל תתחילו בלעדי!"

לפני זה, באמבטיה, היא קראה סיפור חדש מספרון האמבטיה הישן והטוב שלנו. ככה זה הלך:
"הארנב הזמין את ההיפופוטם לגזר, אבל הוא היה חיה של ים.
הצפרדע הזמינה את הדובי לרקוד אבל הוא היה חיית שלג.
ואז האריה הזמין את הפיל לשחק איתו בג'ונגל החיות, אבל הוא שיחק עם הכדור שלו.
וזהו סוף הסיפור."

כשהיא יצאה, ולבשה שמלה חגיגית מנופחת וקשת פרחונית, היא עשתה כמה פירואטים, ושאלה: "נכון אני נראית כמו נסיכה פרטית ככה?"

אמה בחלום סופי בתוף

וללא ספק המה הרחוב. אני די בטוחה שיש כמה דיירים בגאולה שמקללים אותנו ב-8 בבוקר.

הבנות, במזלגים שלופים, הפתיעו בארוחת הצהריים בפועל חדש:
אמה: "אני אהרוג אותך! אני הורגת!"
סופי: "אני הורגת את הדגים. ושמה אותם בתוך כלוב."
כנראה התעצלה לעשות וידוא הריגה.

וסופי, על כס מלכותה בשירותים, היתה כל כך חמודה עד שלקחתי לה את הראש, הטיתי אותו על הצד ונישקתי אותה.
סופי: "מה עשית? את לקחת את הראש שלי לבניימינה? הראש שלי עכשיו בבניימינה. הוא התגלגל לשם."

ואחרונה חביבה גב' אמה, שסיפרה לעצמה את פיטר פן באלה המילים: "כמו משק כנפיים התעופפה טינקרבל מפה. והיתה סירה פרטית בשבילם והבנות-ים שחו בשבילם והיה להם נורא כיף. והילדים שיחקו. אני אגלה לכם בסוד: (לוחשת בדרמטיות) הם שיחקו בחץ וקשת! איזו חבורה!"

השיבה הביתה

אבאמיר חזר מספרד בשש וחצי בבוקר. סופי קיבלה אותו בשמחה, ואמה הצטרפה די מהר. הן קיבלו בגדים מ-H&M והיו מאוד מרוצות במשך כמה דקות. (סופי: "איזה בגדים מהממים! ויש המון בגדים, לכל אחת, אז לא צריך ביחד!" אמה: "הם עלו הרבה כסף כי זה המון בגדים!") אמה לבשה שמלה, ואז החליפה לאחרת, וככה גם סופי, שהתפשטה ואז החליטה שהיא רוצה את השמלה שאמה לובשת, הכחולה עם הציור של בת הים אריאל, ובכתה ובכתה ובכתה ובכתה.
אני: "את לא יכולה ללבוש אותה. היום אמה לובשת אותה."
סופי: "אבל אני רוצההההה אותההההההה...."
אני: "קדימה, תמצאי בגד אחר."
סופי: "לאאאאאאא......"
אני: "את לא לובשת אותה, נקודה."
אמה: "למה את קראת לה נקודה?"

בסוף, אחרי עשרים דקות מתישות ושוחד בצורת פלסטר עם ציורים שהודבק על קרסול בריא לחלוטין, היא הסכימה לחזור לשמלה המקורית.

גלגלון

ראינו ילדה עושה גלגלונים בכיכר ביאליק וכשחזרנו הבנות דרשו שנוציא מזרון, והתחילו להתכדרר, להתגלגל, ולהתפקע מצחוק. סופי: "אמא, זה עולם ההפוכים!"

והתחביב החדש של סופי: לשבת בשירותים, לקרוא מדע פופולרי
וניו יורקר, ולהעיר הערות כמו: זה מאוד משונה!

שבע לרווח

לאמה יש ביטוי מוזר שהיא מתעקשת עליו. זה נשמע קצת כמו ה"תסעדו ותרבחו" הזה של המימונה שמעולם לא הבנתי את כוונת המשורר מאחוריו, אבל אין לי מושג מאיפה היא מביאה את זה ולמה היא מתכוונת. היום היא השתמשה בזה בנדיבות יתרה. זה הלך ככה: "כשהיינו בספארי אז היה שם תוכי קוקו גדול אחד שהיה רעב, אז היא נתנה לו זרע אחד מהקופסה שלה והוא שבע לרווח. איזה תוכי משובלל! מחר את מוכנה להכין לטוטו שלי נקניקיה, אמא? טוטו אוהב נקניקיה. הוא ישבע אותה לרווח."
(ופונטית: LAROVACH). אם למישהו יש רעיון מאיפה זה בא, נא להאיר את עיני, אחרת זה יטריף אותי עוד שנים רבות.

אבא

כשנכנסתי לגן היום, כמעט ראשונה, הודות לסופי שהתעוררה בחמש וחצי בבוקר, דורית הפנתה אותי לקיר בו כל הילדים צוטטו על מה זה ים בשבילם. סופי אמרה: "הלכתי לים עם אבא, אמה ואמיר (!) ואבא הקפיץ אותי מעל הגלים הגבוהים." הבנות סיפרו לדורית שהן אכלו חלבה כדי לזכור את אבא שבספרד, ודורית סיפרה שבאחד הימים, כשאמיר הביא אותן לגן, אמה רצה פנימה, קראה: "אבא הביא אותנו לגן היום!" ואמיר אמר: "הבאתי את דורותי." דורית אומרת שאמה הסתובבה אליו, קיפלה לעומתו יד, ושאלה: "מה זה קשור?!"

משטרת הצניעות

סופי לאמה, שלבשה כותונת לילה לגיל שש, עם רצועות ארוכות במיוחד: "רואים לך את הבוביז. תרימי את זה מיד, מה זה פה?!"

אמה: "אני הולכת לעשות פיפי בשירותים."
אני: "יופי. תקראי לי אם את צריכה עזרה."
סופי: "חכי, אני באה לנגב לך."

חלבה

אתמול אחרי ארוחת הערב אמיר נתן לבנות חתיכות חלבה אורגנית מעולה. הן מאוד התלהבו, והוא אמר להן שלמרות שהוא נוסע בלילה לספרד, שיזכרו לבקש ממני מחר חלבה אחרי ארוחת הערב. הבוקר אמה העירה אותי, ואמרה: "אני לא זוכרת איך קוראים לדבר הזה שאבא אמר לנו לזכור." אמרתי לה שמדובר בחלבה. "נכון. חלבה. את יכולה לתת לנו חלבה?" הסברתי שבערב היא תקבל. אחרי האוכל. "אה. כמו קינוח?" כן. "בסדר." היא הלכה להתעסק בדברים אחרים. אחרי בערך 20 דקות, היא חזרה ואמרה לי: "חבל שאת אמרת לי שאני לא יכולה לזכור את אבא." אמרתי לה שממש לא אמרתי כזה דבר, אלא רק שאת החלבה אוכלים בערב. התשובה: "אבל אני אוהבת חלבה יותר מאותך."

בהמשך לא ממש היה מקובל עליה היום שאנחנו נמצאים בו בשבוע.
אמה: "איזה יום היום?"
אני: "יום שני."
אמה: "לא יום שני! יום רביעי רציתי שיהיה, כי זה כיף להיות ביום רביעי בגן."

כשסופי התעוררה, אחרי שהיא הבינה שאין אף שמלה כחולה נקיה שמקובלת עליה לתפקיד דורותי, היא הסכימה להתגמש, והודיעה לי שהיא היום דודה אם עם שמלה ירוקה, גולגול וצעיף.

שירים

הבנות משעשעות את עצמן לבד במשך שעות כבר כמה ימים. הן ממש לא צריכות הרבה מאיתנו. הן מעלות מופעים, ממציאות שירים, מדמיינות התרחשויות, ופשוט משמיטות לסתות פה בבית בלי הפסקה. היום הן שרו לתוך בקבוקי מים שירים שהן המציאו על המקום, ואז הפכו את הבקבוקים לחרבות ונלחמו. כשנמאס להן, סופי אמרה: "יאללה, בואי נעשה כן ולא." אמה הסכימה, ומיד הן עברו לקרב צרחות של: "אני כן!!!" "את לא!" "אני כן!!!" "את לא!!!" עד שנמאס להן.
קודם לקחתי את אמה עלי לרגע, על הספה. בטלביזיה היה הארי פוטר, והיא אמרה: "אני לא רוצה לראות את הסרט הזה. אני ממשיכה בדרכי," והמשיכה בדרכה, בחזרה לשחזור המופע "החלום הוא צייר גדול" של נועה דר אותו הן ראו עם סבתא מורי בצוותא בשבת. כנראה שבשיר 'כובע קסמים', כש'גופי מתמתח ואני גדולה', הרקדנית מטפסת על גבו של הרקדן, כי זה מה שהבנות ניסו לעשות. לכולן השלום.

והנה וידיאו שאמיר צילם בבוקר היומולדת של הבנות בגן תניה והעלה היום לרשת.

http://youtu.be/YurXLyQdUPc

בוקר טוב

סופי קמה בשש וחצי עם המון אנרגיה, התיישבה לי ליד הראש והתחילה לבקש בקשות ולספר סיפורים. הלכתי איתה לסלון. היא ביקשה להיות שרונה ממומנטיטו ולהתלבש בורוד, והחזיקה את בובמה. אמה התעוררה בשלב מסויים.
סופי: "תראי. זאת התינוקת של שרונה."
אמה: "אני חושבת שלשרונה האמיתית יש בן."
אני: "קוראים לו דניאל."
סופי: "נכון, אבל לשרונה שבהצגה יש תינוקת." (משליכה את בובמה על הרצפה, לוקחת דובון.) "הו, דניאל. בייבי שלי. אתם יודעים שדניאל הוא תינוק שנולד בגיל שנה?"
ככה היא הסתובבה עם הפלא הרפואי בין הידיים במסירות איזה 20 דקות, עד שקראתי להן לדלת, לצאת לגן, והיא הטיחה אותו ברצפה, רצה לדלת, וצעקה: "ביי דניאל!" בלי להביט לאחור.

(התמונות ממופע הדרכים של הבוקר ששילב בין מומנטיטו לבין הקוסם מארץ עוץ.)

מופע הרחוב

כל העולם במה

מופע רחוב נוסף התקיים היום, כרגיל, אחרי הגן בסניף הדואר הסגור של רחוב גאולה. קארין הגיעה, ואחריה נגה ובת-אל. היה יום עם הרבה קהל. כשבת-אל ונגה שאלו על הרכבת, ומה ראו מהחלון, הן ציפו לתשובות כמו 'עצים' או 'בתים'. סופי אמרה: "הכל עובר," ואמה: "הנוף התחלף."

לבנימינה ובחזרה

הבוקר סופי נכנסה לגן והכריזה: "נסענו בכלי תחבורה שקוראים לו רכבת!!!"
ובזאת סיכמה את מה שעשינו אתמול אחר הצהרים. נסענו עם מונית לרכבת השלום, משם לבנימינה, רינתי אספה אותנו לאחר צהרים של פורענות בקיבוץ, וחזרנו על הרכבת של עשרה לתשע. בעשר הבנות היו במיטה, צוהלות ושמחות. הצלחה כבירה. וכמו שרינתי אמרה: מחר מטוס.

הבוקר של אתמול התחיל בסופי, שקמה בשבע בבוקר, התיישבה ביני לבין אמיר וצעקה: "היום ברכבת אנחנו נאכל סנדביץ' עם ממרח תמרים וממתקים. מותר לאכול ממרח תמרים וממתקים ברכבת, נכון אמא? נכווווןןןן???"
נכון.

אמבטיה

אמבטיה עם כל צעצועי החוף.
אמה: "כשהיינו בחוף הים אז אבא בנה לי מחול רטוב את עיר הברקת, ואת הבית של המכשפה. אני פעם רוצה לעשות כזה דבר. לנסות לעשות את עיר הברקת ואת הארמון של המכשפה."
אחר כך היא שיחקה עם הכיריים מהפלסטיק שאמיר הביא ממדריד, שהם גם דלי לחוף, עם צורות של אוכל, וכפות הגשה עם סירים במקום מגרפות וכאלה.
אמה: "אי אפשר להכניס לתנור הזה! אני לא מצליחה!"
אני: "זה לא תנור, רק כיריים. אפשר לבשל על הגז."
אמה: "אבל אבא אמר לי שזה תנור. הוא אמר שזה תנור שמכניסים דברים."
אני: "ומה את אמרת?"
אמה: "שזה כיף מתנות כאלה."
סופי: "המים הקרים הם שורפים מאוד, את יודעת למה?"
אני: "למה?"
סופי: "כי יש בהם חומר שורף."
אמה: "גם למדוזות יש חומר ששורף."
אני: "ואיך קוראים לחומר השורף הזה?"
סופי: "מדורה."

אחר כך אמה היתה תניה, וסופי היתה בת הים הקטנה.
אמה: "איזה כיף בגן. יש פה מזגן. שלא יהיה לי ג'יפה בכל הגוף. תפעילי את המזגן."
סופי: "אבל הוא מופעל כבר."
אמה: "עכשיו לא יהיה לי ג'יפה!"
היא עברה להיות דורותי שמחזיקה את טוטו, וסופי הפכה לבת הים הקטנה שמכינה לה שמלה.
אמה: "טוטו, אני לא יודעת איפה אנחנו. בת הים, מה את עושה בהצגה הזאת?"
סופי: "אני רוצה לשים לך שמלה. תשימי את טוטו במתלה הזה." (הכוונה לברז המים)
אמה: "מה פתאום, הוא לא בגד. הוא כלב."
סופי: "תשימי את הכל במקום ותסתובבי אלי."
דורותי צייתה, ובת הים הצמידה לה לגוף מטלית מטבח צהובה. הן היו מרוצות מאוד.

הבוקר סופי ניגנה ושרה מתוך ה"ביטלס קומפליט", בו היא זיהתה תווים, כמו בדיסק של שלמה ארצי על הטיול לארץ התוים.

האשמות

אמה: "המיטה רטובה."
אני: "כן. עשית פיפי. בואי נוריד את כל המצעים. אפילו טוטו רטוב. גם אותו נצטרך לכבס."
אמה: "אבל אני לא עשיתי פיפי! זה טוטו עשה פיפי!"

אמיר נישק את אמה.
אמה: "זה נעים לי שאתה מנשק אותי."
אמיר: "זה נעים לך כי את אוהבת אותי."
אמה: "בלילה אני גם אוהבת אותך."