פיצה

אתמול, לארוחת הערב אמיר והבנות שוב הכינו פיצות להן ופוקאצ'ות עם עשבי תיבול, שום ועגבניות מיובשות לנו. היתה חגיגה קולינארית. אמה התלהבה בעיקר מהרוטב, ואמרה: "זה בריא לי מאוד הרוטב הזה! זה נעים לי בגרון! זה טעים לי בבטן!" ועוד עשרות רמזים עבים, כדי שאמיר יתן לה עוד קצת רוטב, שתוכל לטבול בו את הקצה של הפיצה שנשארה לה.

כששאלתי אותן במעמד זה, ואחרי שהבהירו: "אנחנו שפיות, כי אנחנו בנות, ואבא שף, כי הוא בן," מה הן רוצות להיות כשיהיו גדולות, התשובה המקצועית של שתיהן היתה: "נסיכות."
אמיר: "את מראה להן יותר מדי סרטים של דיסני."
אני: "ואם לא נסיכות, אז מה?"
סופי: "כלה."
אמה: "אני רוצה להיות מרי פופינס."
סופי: "ואני רוצה להיות ג'יין ממרי פופינס."
אני: "ובאיזו עבודה אתן רוצות לעבוד?"
אמה: "בתכשירים שיש למרי פופינס בתיק."
אני: "אתן רוצות להיות גננת, או טייסת, או אולי מורה או אולי גננית של גינה, או מתעמלת,"
אמיר: "או רופאה?"
אני: "או אולי רופאה של חיות?"
סופי: "אני רוצה להיות רופאה של בן אדם."
אני: "או אולי ציירת?"
סופי: "אני רוצה להיות ציירת!"
אני: "או אולי שחקנית?"
סופי: "אני רוצה לצייר את השחקנית שרונה!"