רחלי נדמה-לי

הבוקר סופי ביקשה ללבוש: "חצאית סגולה מנצנצת עם נקודות וגופיה אדומה ולעמוד על השולחן עם מיקרופון." לפני שיצאתי להפיק לה את זה, שאלתי באיזו דמות מדובר, והיא הודיעה: "אני רחלי נדמה-לי מהמצעד!" אני בשוק שהיא זכרה בכלל את השם של הליצנית מהפגנת העגלות. אחרי שהגב' נדמה-לי העבירה על שולחן הסלון הפעלה קצרה של מחיאות כפיים ונענועי גוף, היא רקדה ושרה את ריקוד הציפורים, ואז אמרה: "אני הייתי רחלי נדמה-לי. תודה רבה לכם."

עכשיו כשמצאתי אותה ברשת, אני נדהמת גם מהזיכרון האופנתי של סופקה.
ומכך שיש לרחלי רק אאוטפיט אחד.

אחר כך הן הלכו עם סבתא מורי להצגה של דתיה בן-דור האלילה. מין רטרוספקטיבה של עבודתה בכיכובה ובהשתתפות אורחים וילדים. בערב, בככר ביאליק, הן היו כבר דתיה והזמינו ילדים מהקהל לעלות לבמה ולהשתתף. אני הייתי הקהל.