חלבה

אתמול אחרי ארוחת הערב אמיר נתן לבנות חתיכות חלבה אורגנית מעולה. הן מאוד התלהבו, והוא אמר להן שלמרות שהוא נוסע בלילה לספרד, שיזכרו לבקש ממני מחר חלבה אחרי ארוחת הערב. הבוקר אמה העירה אותי, ואמרה: "אני לא זוכרת איך קוראים לדבר הזה שאבא אמר לנו לזכור." אמרתי לה שמדובר בחלבה. "נכון. חלבה. את יכולה לתת לנו חלבה?" הסברתי שבערב היא תקבל. אחרי האוכל. "אה. כמו קינוח?" כן. "בסדר." היא הלכה להתעסק בדברים אחרים. אחרי בערך 20 דקות, היא חזרה ואמרה לי: "חבל שאת אמרת לי שאני לא יכולה לזכור את אבא." אמרתי לה שממש לא אמרתי כזה דבר, אלא רק שאת החלבה אוכלים בערב. התשובה: "אבל אני אוהבת חלבה יותר מאותך."

בהמשך לא ממש היה מקובל עליה היום שאנחנו נמצאים בו בשבוע.
אמה: "איזה יום היום?"
אני: "יום שני."
אמה: "לא יום שני! יום רביעי רציתי שיהיה, כי זה כיף להיות ביום רביעי בגן."

כשסופי התעוררה, אחרי שהיא הבינה שאין אף שמלה כחולה נקיה שמקובלת עליה לתפקיד דורותי, היא הסכימה להתגמש, והודיעה לי שהיא היום דודה אם עם שמלה ירוקה, גולגול וצעיף.