אמבטיה

אמבטיה עם כל צעצועי החוף.
אמה: "כשהיינו בחוף הים אז אבא בנה לי מחול רטוב את עיר הברקת, ואת הבית של המכשפה. אני פעם רוצה לעשות כזה דבר. לנסות לעשות את עיר הברקת ואת הארמון של המכשפה."
אחר כך היא שיחקה עם הכיריים מהפלסטיק שאמיר הביא ממדריד, שהם גם דלי לחוף, עם צורות של אוכל, וכפות הגשה עם סירים במקום מגרפות וכאלה.
אמה: "אי אפשר להכניס לתנור הזה! אני לא מצליחה!"
אני: "זה לא תנור, רק כיריים. אפשר לבשל על הגז."
אמה: "אבל אבא אמר לי שזה תנור. הוא אמר שזה תנור שמכניסים דברים."
אני: "ומה את אמרת?"
אמה: "שזה כיף מתנות כאלה."
סופי: "המים הקרים הם שורפים מאוד, את יודעת למה?"
אני: "למה?"
סופי: "כי יש בהם חומר שורף."
אמה: "גם למדוזות יש חומר ששורף."
אני: "ואיך קוראים לחומר השורף הזה?"
סופי: "מדורה."

אחר כך אמה היתה תניה, וסופי היתה בת הים הקטנה.
אמה: "איזה כיף בגן. יש פה מזגן. שלא יהיה לי ג'יפה בכל הגוף. תפעילי את המזגן."
סופי: "אבל הוא מופעל כבר."
אמה: "עכשיו לא יהיה לי ג'יפה!"
היא עברה להיות דורותי שמחזיקה את טוטו, וסופי הפכה לבת הים הקטנה שמכינה לה שמלה.
אמה: "טוטו, אני לא יודעת איפה אנחנו. בת הים, מה את עושה בהצגה הזאת?"
סופי: "אני רוצה לשים לך שמלה. תשימי את טוטו במתלה הזה." (הכוונה לברז המים)
אמה: "מה פתאום, הוא לא בגד. הוא כלב."
סופי: "תשימי את הכל במקום ותסתובבי אלי."
דורותי צייתה, ובת הים הצמידה לה לגוף מטלית מטבח צהובה. הן היו מרוצות מאוד.

הבוקר סופי ניגנה ושרה מתוך ה"ביטלס קומפליט", בו היא זיהתה תווים, כמו בדיסק של שלמה ארצי על הטיול לארץ התוים.