גנן גידל דגן בגן

היום היה בגן, בעקבות תאונה קטנה של עידן הגנן, גנן אורח בשם ניתאי גבירץ. הוא הביא איתו יוקללה, העביר שיעור על תופים בו הוא הסביר לילדים את ההבדל בין טם טם לבין סנר, ונראה שכולם היו מבסוטים לאללה. הבנות התרגשו נורא שהוא היה שם איתן, ולא הפסיקו לספר על האירוע. כשאמרתי שהוא יגיע גם מחר השמחה היתה גדולה.
 אחרי הגן הלכנו, למרות סופה מטורפת שטרפה את העיר, לבלט. היה סוער.

השביעו אותי שאקנה להן כשיגדלו גרבוני רשת והן יתחלקו בהם.

טורנדו!!!

האסופית קישטה את כובעה הפשוט בזר פרחים. ואמה גם.

יהיה בסוודר

הבוקר סופי החליטה שהיא תלבש סוודר שלי לגן. נתתי לה את הסוודר שאליו היא התכוונה, ואז גם אמה ביקשה אחד. נזכרתי שיש לי סוודר אחד קטן יחסית, מצאתי אותו וסיפרתי להן שהסוודר הזה הופיע בסרט 'קלרה הקדושה' והיה שייך למאיה. אמה לבשה אותו ואחרי כמה קיפולי שרוולים הוא נראה נחמד מאוד. היא פנתה לאמיר ואמרה: "אבא, אתה יודע שעשו סרט על הסוודר הזה???"

אסופית

קראנו הערב את פרק 11 באסופית. אחרי שאני מסיימת פרק אמה לוקחת את הספר לידיה ומספרת לבד עוד איזה עשר דקות ואז הולכת לישון. היום היא התחילה ככה:
"כמה שהחיים פשוטים, אמרה אן. נכון, החיים באמת פשוטים אן, אמרה מרילה. ומתיו אמר: החיים פשוטים ברמות על. ואן נשארה בלי החזרה אצל מרילה ומתיו."

האוגר הזועם בדרכים. סופי עם מחסנים מלאים בפתי בר.

ופה עם מסיכה בבית של אוריאן

הקצ'קעס מחוץ לבית של אוריאני יחד עם איתמר הקטן

אני פורים

אמה: "אבא, אתה יודע איך קראו לאשתו של אחשוורוש?"
אמיר: "איך?"
אמה: "אסתר המלכה."
אמיר: "ואיך קראו לאשתו הקודמת?"
אמה: "דבשתי!"

נושך ולא נובח

אחרי הגן הלכנו לבית של יואבי. גם הלל וחן באו, וגם רומי ואמא שלה גל. ממש מסיבת גן. הגענו לחוד. בדרך הבנות סיפרו לי, די במלשנות ובביקורת, שלירוני הגננת אמרה שכל הכלבים נושכים.
אני: "מה פתאום. רוב הכלבים לא נושכים."
סופי: "נכון. אפילו לוקה לא נושכת. רק אם ממש מעצבנים אותה."
אמה: "גם הלל נושך רק אם ממש מעצבנים אותו."

עברה על פנינו, בפינת פינסקר, חבורה גדולה של רצים צעירים. לסופי כמעט נשמטה הלסת והיא אמרה: "זה כמו מפל של אנשים!!!"

בדרך הביתה הלכנו למצוא את הארנב שחי בין החתולים ברחוב של יואב. הדר ציידה את הבנות בכרוב, בטטה ועגבניה, ונתנה הוראות מדוייקות דרך החלון איך מגיעים אליו. לא יאומן כי יסופר, מצאנו אותו. חום ושמנמן. בין החתולים. נתנו לו כרוב והלכנו משם. כשאמיר חזר אמה רצה וסיפרה לו על האירוע המרגש:
אמה: "אבא! אתה לא מאמין! ראינו ארנב! ונתנו לו כרוב!"
אמיר: "איפה היה ארנב?"
אמה: "ליד הג'יפ הכתום!"
ממש ג'י.פי.אס אנושי.

ועכשיו הן באמבטיה. סופי, שרצתה להשיג את תשומת לבה של אמה, וקראה שוב ושוב 'תקשיביייי!!!' לשוא, צעקה פתאום: "תקשיבי, אחות גדולה!!!"

האסופית בקיבוץ

אפשר לומר שהאסופית נכנסת לחיינו כרוח סערה ושבקרוב לא ישאר הרבה חוץ ממנה. בערבים האחרונים הבנות נרדמות למשמע פרקים מהספר הישן שהיה שלי, זה עם התרגום העתיק. היום אמיר סיפר את פרק שש בו מרילה סוף סוף מחליטה להשאיר את אן בגגות-ירוקים לתקופת ניסיון. התכנים החדשים מכניסים הרבה עניין, ומביאים תובנות שונות. הבנות הסבירו לאמיר בדיוק מה זה אומר שאן שותה את הנוף בשקיקה ("כמו מים"), והיום סופי אמרה לי: "מי שעושה שיער אדום קוראים לו אהולים."
אני: "אלוהים?!"
אמה: "זה מה שאן אומרת."

אמה קוראת כל הזמן סיפורים על סיפורים. היום, בביקור שלנו בקיבוץ מענית, היא סיפרה על שלגיה. "כששבו הגמדים לביתם מעבודתם במכרה היהלומים הם עלו למעלה לחדר השינה ובמיטה ישנה שילגי. היא היתה חכמה ונבונה מאוד. ואז באה מכשפה ואמרה לה: חביבתי, תאכלי תפוח מורעל ותשני! ושלגיה אמרה: הו, רב תודות! אכלה מהתפוח ונרדמה." וכמו שאמיר אמר - כנראה ששילגי סבלה בכלל מבעיות שינה.
כשהיא סיימה לספר היא אמרה: "שמעתם את הסיפור? הוא היה מרתק אותי לאללה!"

והנה כמה תמונות מהיום השמשי הנפלא שבירך אותנו כשבילינו עם רינתי ולני האהובות.

חלאס

אמה, כנראה לכבוד יום המשפחה העומד להתרחש עלינו מחר, סיפרה סיפור על אמא אבא וילדה, בו הילדה אומרת: "די! מספיק עם האהבה! אמא ואבא, אני אוהבת את עצמי וחסל. אין זמן."

בערב קבענו דייט סקייפ עם סוסו ובר שבלונדון, והבנות התייצבו רחוצות ונרגשות. סוסו הראה להן רכבות, אמה סיפרה סיפור, סופי בעיקר שיחקה ברקע, ובשלב כלשהו אמה וסוסו אכלו ספרים. שאלתי את סוסו באיזה טעם הספר שלו.
סוסו: "אה... בטעם דוחה!"
אמה: "אחלה טעם!!!"

קוובאנגה!

מקרונים זה וואו

טייגר לילי בידינו

הבוקר הוחלט שדי כבר עם הישבנון, ומתקדמי לדרגש וישיבה על השירותים. סופי הסבירה שזה "כי אנחנו כבר גדולות וגם הטוסיק שלנו גדול."
אחרי הגן אני ואמיר אספנו את הבנות ונסענו להיכל נוקיה, שם היתה למיומנה הופעה מכורה קצרה. הבנות ישבו בישיבת השחקנים, ראו איתי את ההופעה ומשם נסענו לחולון, לאסוף את ריטה ולצאת במסע חיפושים אחר תחפושת טייגרלילי של סופי. בחנות השניה באיזור התעשיה של חולון נמצאו מלבושי האינדיאנית ונרכשה, באדיבות ריטה, גם תחפושת של אליס, שיהיה. משם הלכנו לסינמה סיטי, אכלנו במסעדה, הבנות השתוללולולולולו וחזרנו הביתה די מאוחר.

למרות השעה הן התעקשו שנקרא פרק מהספר על בילבי, הספר הארוך שקראנו פעם אחת. סופי ביקשה שנקרא את הפרק על זה שבילבי שוטפת רצפה, אבל לא מצאתי כזה דבר. עברתי הלוך חזור שוב ושוב, וכלום. לא בציורים ולא בשמות הפרקים. אמרתי לה שזה בטח בספר השני, של הקטנים. היא ביקשה לחפש בעצמה ועברה על כל העמודים. אני כבר חשבתי שאני מאבדת את זה כשהיא עצרה בעמוד עם ציור של ברושים.
סופי: "את זה תספרי."
אני: "זה הפרק שהם יוצאים לטיול. את רוצה שהם יוצאים לטיול?"
היא הנהנה ואני התחלתי לקרוא. אחרי שניים וחצי משפטים בילבי כבר עשתה ספונג'ה, ואחרי עוד כמה שורות היא סיימה והחבר'ה יצאו להרפתקאות.

at the ballet

וידאו קורע מהשיעור הפתוח של הבנות.

הסערה שלא היתה

הבטיחו סערה מטורפת בסוף השבוע, ואתמול עף הגג של בית מיומנה, אבל היום היה דווקא מזג אויר סביר. קר, אבל לא משהו מעניין במיוחד. בבוקר אמה יצאה עם לוקה ואני הצטרפתי. בככר ביאליק פגשנו את אוריאן שציירה בגירים, ואמא שלה סיפרה שהיא היתה חולה כל השבוע, ושהיא בטח התגעגעה אל הבנות. אמה מיד אמרה שהיא התגעגעה לאוריאן, ואז גם הלכה אליה, עצרה בפאוזה דרמטית, ואמרה לה ברצינות: "אני התגעגעתי אליך." הגעגוע כנראה סופק מהר, כי המשפט הבא היה: "בואי נלך הביתה."

החלק השני של הבצק של מאפה הכבדים והיין הגאוני הלך למטרת הכנת פיצה אצל סבתא ריטה. הבנות (שקיבלו כובעים נורא מצחיקים במתנה מריטה), עבדו מאוד קשה, ויצאה פיצה ברמה מטורפת. הנה כל השלבים:

ריטה נתנה לנו להסתכל באלבומים ישנים של אמיר ואופירה שהיו ילדים, ואבא של אמיר כיכב בהם. אמרתי להן שזה אנריקה שדיברנו עליו.
אני: "הוא היה אבא של אבא."
אמה: "והוא גם היה רופא."
אני: "נכון."
אמה: "אבל הוא כבר לא התפקידים האלה."

כשתומי דיבר איתן על קשרי-משפחה, מי דוד של מי וכד', סופי התחילה לבכות ולהתעצבן כשהוא אמר לה שאני דודה שלו. "אני מחליטה שאת לא תהיי דודה שלו!" היא אמרה לי, ולתומי: "אני לא הבת של דודה שלך. אני רק הבת של אמא שלי."

כשתאומים לא צריך מראה.

בצק

סופי: "מה אנחנו מכינים?"
אמיר: "בצק."
סופי: "אבל בצק למה? מה אנחנו מכינים מהבצק?"
אמיר: "מאפה שמרים במילוי כבדים."
סופי: "זה מאפה מאוד מפואר!"

ואמי בעוד חתיכה מסיפור בשירותים: "במשפחת הגמדים מפריז היו גמדה אמא, גמד אבא, גמדה ילדה וגמד חתול.  הגמדים היו שוממים, ולא היה מי שיספר להם סיפורים. הגמד אבא סיפר סיפור אבל הוא היה מהראש, הסיפור הזה, והוא היה משעמם, אז הם החליטו לקנות ספרים."

all dressed up & nowhere to go

לפני השינה סופי התקשטה לה בשרשרת חרוזים ובאה לדגמן לי.
אני: "עם זה לא הולכים לישון."
סופי: "אז לאן נלך???"

ליידי באג

אתמול בערב סבא ודליה הגיעו ודליה הפתיעה את כולנו כשהיא הביאה לבנות במתנה שתי תחפושות של פרות משה רבנו. אחרי שהן ביררו שזה לא במקום התחפושת שהן מתכננות לעצמן בפורים, הן התפנו להסתער על השקית, להתלבש ולהתעופף בכל הבית. הן הודיעו שמחר הן ילבשו את התחפושת לגן.
אני: "אבל מחר לא פורים."
סופי: "לא אכפת לנו."

הבוקר אמה רצתה רק את הטוטו, בלי כנפיים ומחושים. היא אמרה שהיא לא פרת משה רבנו בכלל, וחבשה כובע אפור מחוייט. כשהיא היתה כבר כמעט מוכנה סופי הורידה גרביים. אחר כך גיליתי שהיא עשתה את זה במחאה כי היא לא רצתה את הטייטס אלא גרביונים, אבל כששאלתי: "סופי, מה את עושה?!" היא אמרה לי בפרצוף תמים: "לא ידוע."

יצאנו לגן, וכשאמא של אוריה עברה אותנו, עם הכלבה סביח, היא אמרה: "על אמה וסופי נכתב השיר 'יש לי יום יום חג'." תכלס.

כשהגענו תניה היתה בחוץ. סופי התעופפה אליה וקפצה לתוך הידיים שלה לחיבוק באויר, ואמה התקרבה וסיפרה לה שגנבו לה את הכנפיים והמחושים. המממ.

בלרינות

הבוקר הבנות, עוד נרגשות מחווית הבלט של אתמול, הלכו עם הטוטואים הכי מגניבים שלהן לגן. אתמול בערב, אחרי המקלחת, ביקשתי מסופי לפתוח את המייבש ולדוג משם זוג גרביים נקיים. היא העלתה בחכתה שני גרביים שלי, אחד ירוק זוהר ואחד כחול עם לבבות. צעקתי אחריה: "תחזרי לפה. אני לא מרשה," אבל היא כבר היתה בסלון וביקשה מאמיר לגרוב לה אותם על הספה. אמיר שאל אם אמא הרשתה לה, והיא אמרה: "כן. עד הברך."
וככה היא הלכה הבוקר לגן. (לא לפני שהיא ראתה קצת פיטר פן עם אמה על המחשב שלי.)

שיעור פתוח

היום היה בבלט שיעור פתוח. השיעור נערך באולם עם במה, טריבונה עם כיסאות, והורים. בחלק הראשון המורה נטעלי הראתה לנו את כל הריקודים שהן למדו (קורעעעעע. נשפכתי.) ואחר כך ההורים הצטרפו לבלרינות, חילקו לנו חישוקים ועשינו כל מיני דברים מצחיקים ביחד, כמו לעבור בחישוק ודרך מעברים בגוף אחד של השני. הבנות היו בהתרגשויות שיא לקראת העניין וסיפרו לכל מי שרצה לשמוע על השיעור הפתוח שלהן. כשאמיר אסף אותנו אמה מיד אמרה לו: "היה היום בבלט שיעור פתוח. חבל שלא באת."

ראשונה חמישית סיבוב במקום

הפסקת תות

סופי אומרת שלום לבלון הביוני, ששרד מהמסיבה של סוסו לפני כחודשיים.

ואלנטיינס שמח

וויטני יוסטון עזבה אותנו השבוע בתאונת אמבטיה משונה. ככל הנראה מדובר במגפה.

אחרי הגן עברנו בשוק, קנינו קצת ירקות, לחם, תותים ומשמשים מיובשים. היום הבנות קיבלו במתנה קלמנטינה, ודאגו לפזר בנשיפות חזקות את כל הסביונים שבדרך.

פווווו פייטרז

אמה וחבר

הן היו בהתרגשויות מהשיעור שדוריתי העבירה היום. דורית סיפרה סיפור על נסיכה בשם 'בת חורף' שגרה בבית לבן בעננים ונותנת לילדים שוקו חם. אכלנו לקינוח את התותים, גם כדי לציין את יום האהבה, אבל לסופי לא התחשק. במקום לאכול היא קשקשה, בעודה מחזיקה בלון ורוד. "בת חורף הזאת סרבה לאכול תותים והשקיעה מאמץ והשתיקה את בלונה. היא התעלפה על כולם והיד שלה נקשרה במצנפת הרוגים, והיא נרדמה." אחרי שהיא סיימה להדגים את השינה של בת חורף, היא השתעממה והזדקפה. "אולי נחזור לשיר ולרקוד, אמה? מה את אומרת?" אמה אמרה אוקיי, והן נטשו את השולחן בשירה וריקודים.

prenatal

הכנו יחד ארוחת ערב. היה מרק עוף עם אטריות, אפונה, טוסטים, סלט ביצים וסלט עגבניות עם מוצרלה ושמן זית, שסופי אמרה עליו "זה מאכל איטלקי, נכון?"
אני: "נכון! איך ידעת?"
סופי: "אף פעם לא דיברנו על המאכל הזה."
אני: "נכון."
סופי: "רק דיברנו על הסטייק שאת ואבא אכלתם באיטליה שהיה לכם הכי טעים בעולם. זה היה לפני שנולדנו. כשעוד היינו בבטן."
אני: "לא, אפילו לא הייתן בבטן אז."
סופי: "נכון. היינו רק נקודה קטנה."
אני: "לא, זה היה לפני זה."
אמה: "זה היה לפני שהחלטת אותנו."

אמה מדגמנת כותונת חדשה מסבתא מורי (והחוטם של לוקה נדחף)

אחר כך אכלנו וציינתי כמה האוכל צבעוני ויפה.
אני: "תראו, הסלט ביצים צהוב כמו השמש, והאפונה ירוקה כמו הדשא והעצים,"
אמה: "והטוסט חום כמו הגזע של העצים,"
אני: "והעגבניה אדומה כמו... אה..."
סופי: "כמו התחתונים של מיקי מאוס!"

טייטס

אחרי הגן אני והבנות הלכו לגינת הכובשים, ואז לשוק, שם קנינו תותים, שרביטים וכתרים. מצרכי בסיס, מה שנקרא. בדרך הביתה עברנו באלנבי, שתמיד מספק את הסחורה. הן ראו מישהי עוברת איזה טיפול אצל קוסמטיקאית, וסופי שאלה מה האישה עושה לה.
אני: טיפול פנים."
סופי: "נכון, כי יש לה דלקת."

המשכנו, וזוג מכנסי טייטס צבעוניים תפס את עינה. "אמא! ראיתי שם טייטס ממש אופנתיים!"
אני: "באמת?"
סופי: "כן, תראי! אולי נקנה אותם? זה ממש באורך שלו."
אני: "של מי?!"
סופי: "של אבא! אין לו אף טייטס."

דיברנו על השביתה הגדולה שבגללה הרחובות מלאים בזבל. הסברתי שהאנשים של הזבל עושים שביתה כי הם לא מקבלים מספיק כסף על העבודה שלהם. אחר כך נכנסנו לעוד איזה דיון על כסף, ואמה נזכרה במוכר הנחמד שמכר לנו את התותים ונתן לבנות במתנה שתי בננות.
אמה: "הוא איש עשיר!"
אני: "למה את חושבת?"
אמה: "כי הוא נתן לנו את הבננות במתנה, ובננות ותותים זה יקר!"

חיבוקי בשירותים.

אמה: "על ממלכת התותים ירד שלג". סופי: "זה תותים בלי השוויצר!" (השפיץ.)

אמה לאמא של תינוקת שרצתה לשחק לצידן: "יש לנו כבר מספיק חברים, תודה רבה."

דורה החופרת

הבנות ישנו אצל סבתא ומאוד מאוד (מאוד מאוד) נהנו. בצהריים אספנו אותן לסבתא ריטה, שם הן טרפו ליטר מרק עוף, ואז התפנו לראות קצת טלביזיה. הדבר היחיד שהיה זה דורה, דבר שבעבר היה משמח אותן, אבל עכשיו כבר ממש לא. סופי השמיעה רטינות לכל אורך שיר הפתיחה, וכשהוא נגמר במשפט האלמותי 'מגלים עם דורה!" היא אמרה, חד וחלק: "לא רוצה לגלות עם דורה!"

עם אופירה ויהל, שאחרי שהן שרו שיר ט"ו בשבט אמר שהן חופרות לו במח.

אחר כך היא שיחקה בבובות ואמרה: "טייגר לילי היתה כל כך מופתעת שהיא באוויר, והכל עובר חביבי."

אחר כך עברנו לשעה במיומנה כי אמיר היה צריך להיות בחזרה על קטעים חדשים שהם מכניסים להופעה. הבנות ישבו בריכוז על, צפו ודיברו בלחישות. סופי אמרה לי: "הם צריכים להתאמן כי הם עוד לא כל כך עושים את זה טוב," אבל בהמשך היא התרככה ואמרה שהם כבר השתפרו, כי הם עשו חזרות."

שישי בתמונות

אין כמו יום שישי.
הבנות היום חגגו לתמי יומולדת בגן וקיבלו בלון-על-מקל ושעוני חול קטנטנים. חזרנו, אכלנו פלאפל וכולנו הלכנו לישון. עוד מעט הן הולכות למסיבת פיג'מות אצל סבתא מורי ואני ואמיר נלך לתפוס את 'הערת שוליים' לפני שהוא יורד. יום אגדי.

13 סוגי שקשוקה, סופי וגורילה אחת בפינת הרחוב

קוקו

אמי סתורה לאחר שנ"צ

זנב של יומולדת

סבא ודליה באו אלינו הערב לחגוג לי יומולדת אחד קטן נוסף, עם מתנות ועוגת לימון מרנג. הבנות היו באקסטזה. הם הגיעו בדיוק כשסיימנו לבשל מקרוני, אפונה וגזר וחביתה שסופי התעקשה שנוסיף לה קמח, ויצאה כמו פנקייק שטוח, מלוח וקשה. (אבל נטרף בהתלהבות.)

סבא, בתמימותו, חשב שהוא יפתיע את הבנות עם הסיפור של השם שלי וט"ו בשבט. הוא לא ידע שהנושא נטחן לאחרונה עד דק, וכשהוא שאל את הבנות "למה קוראים לאמא נטעלי?" סופי ענתה לו: "כי היא חמודה."
מוטיב הנונסנס המשיך כשהוא ביקש מהן שיתנו לו שם של ירק. אמה חשבה וחשבה, ובסוף אמרה: "שלמה."

שלמה המשיך לככב. הן הלכו לשחק בחדר, וכשנכנסתי אמה המציאה לעצמה סיפור, מתוכו תפסתי את המשפט: "הם גלשו במדרון, וליד התורן עמד לו שלמה, הפילפילון החיוור!"

באמבטיה הן הכינו עוגה ממים וסבון. אמה שפכה תכולת בקבוקון קטן לדלי ואמרה: "שמתי תערובת של ניסים."

ט"ו בשבט

היום היה ט"ו בשבט. הבנות הלכו לגן בשמלות פרחוניות שנבחרו בקפידה ואפילו שתלו כמה פרחים בחצר.

בבוקר. עם מישמיש מיובש.

אחר כך הן הלכו לבאלט עם סבתא ובאו הביתה. כשהן חזרו, סופי ישבה בשירותים וקראה לי לבוא. אמרתי לה שאני צריכה לעשות משהו והיא ציוותה: "תישארי פה ותסתכלי עלי, וכשאת שומעת פלופ אז תנגבי לי." יס מאם.

התקבל דיווח מהגננות שאמה לא ישנה בצהרים, וכשהיא עומתה עם העניין היא אמרה: "כן ישנתי, אני פשוט אוהבת לישון בעיניים פתוחות."

תמונה שמצאתי בטלפון. סופי אוהבת לצלם בשבע בבוקר. אני מעדיפה לישון.

עוד משהו מצחיקי שקרה אתמול באמבטיה: אמה שפכה לעצמה מים על השיער, ואמרתי לה לא להכניס לאוזניים כי זה יכול לעשות דלקת. סופי מיד קפצה: "נכון! כמו שלי היה. זה כאבי תופן, אמה, דלקות אוזניים!"
היא גם ביקשה לעשות "תסרוקת של צמה בצד כמו המלצרית בתחתית." כששאלתי איזו מלצרית, היא אמרה: "המלצרית הזאת עם השיער הכהה שאמרה שטליה אמרה לה לאסוף את זה." מלשנית.