טייטס

אחרי הגן אני והבנות הלכו לגינת הכובשים, ואז לשוק, שם קנינו תותים, שרביטים וכתרים. מצרכי בסיס, מה שנקרא. בדרך הביתה עברנו באלנבי, שתמיד מספק את הסחורה. הן ראו מישהי עוברת איזה טיפול אצל קוסמטיקאית, וסופי שאלה מה האישה עושה לה.
אני: טיפול פנים."
סופי: "נכון, כי יש לה דלקת."

המשכנו, וזוג מכנסי טייטס צבעוניים תפס את עינה. "אמא! ראיתי שם טייטס ממש אופנתיים!"
אני: "באמת?"
סופי: "כן, תראי! אולי נקנה אותם? זה ממש באורך שלו."
אני: "של מי?!"
סופי: "של אבא! אין לו אף טייטס."

דיברנו על השביתה הגדולה שבגללה הרחובות מלאים בזבל. הסברתי שהאנשים של הזבל עושים שביתה כי הם לא מקבלים מספיק כסף על העבודה שלהם. אחר כך נכנסנו לעוד איזה דיון על כסף, ואמה נזכרה במוכר הנחמד שמכר לנו את התותים ונתן לבנות במתנה שתי בננות.
אמה: "הוא איש עשיר!"
אני: "למה את חושבת?"
אמה: "כי הוא נתן לנו את הבננות במתנה, ובננות ותותים זה יקר!"

חיבוקי בשירותים.

אמה: "על ממלכת התותים ירד שלג". סופי: "זה תותים בלי השוויצר!" (השפיץ.)

אמה לאמא של תינוקת שרצתה לשחק לצידן: "יש לנו כבר מספיק חברים, תודה רבה."