האסופית בקיבוץ

אפשר לומר שהאסופית נכנסת לחיינו כרוח סערה ושבקרוב לא ישאר הרבה חוץ ממנה. בערבים האחרונים הבנות נרדמות למשמע פרקים מהספר הישן שהיה שלי, זה עם התרגום העתיק. היום אמיר סיפר את פרק שש בו מרילה סוף סוף מחליטה להשאיר את אן בגגות-ירוקים לתקופת ניסיון. התכנים החדשים מכניסים הרבה עניין, ומביאים תובנות שונות. הבנות הסבירו לאמיר בדיוק מה זה אומר שאן שותה את הנוף בשקיקה ("כמו מים"), והיום סופי אמרה לי: "מי שעושה שיער אדום קוראים לו אהולים."
אני: "אלוהים?!"
אמה: "זה מה שאן אומרת."

אמה קוראת כל הזמן סיפורים על סיפורים. היום, בביקור שלנו בקיבוץ מענית, היא סיפרה על שלגיה. "כששבו הגמדים לביתם מעבודתם במכרה היהלומים הם עלו למעלה לחדר השינה ובמיטה ישנה שילגי. היא היתה חכמה ונבונה מאוד. ואז באה מכשפה ואמרה לה: חביבתי, תאכלי תפוח מורעל ותשני! ושלגיה אמרה: הו, רב תודות! אכלה מהתפוח ונרדמה." וכמו שאמיר אמר - כנראה ששילגי סבלה בכלל מבעיות שינה.
כשהיא סיימה לספר היא אמרה: "שמעתם את הסיפור? הוא היה מרתק אותי לאללה!"

והנה כמה תמונות מהיום השמשי הנפלא שבירך אותנו כשבילינו עם רינתי ולני האהובות.