אחרי הגן הלכנו לבית של אוריאן, כמו שנקבע מראש, אבל מה, כשבאתי הבנות שטפו אותי בהצהרות עצמאות בסגנון "את לא באה איתנו לאוריאן! אנחנו הולכות לבד. את יכולה לבוא לקחת אותנו הביתה." הסברתי להן שיהיה להן מסובך להגיע לשם בלעדי. על זה אמה אמרה: "טוב, אז תביאי אותנו ואז תלכי." בלעתי את ההשפלה הפומבית, אמרתי שנגיע ונראה. בסוף הן הרשו לי להשאר, אבל ברור לי שזה עניין זמני.
חזרנו הביתה כי אמיר בא במפתיע בין חזרה להופעה. קנינו אוכל במכולת והנשים טרחו ועמלו על ארוחת ערב משפחתית. הבנות הביאו את הכסאות הירוקים, עמדו לידי ליד השיש בזמן שהכנתי סלט, והתייעצתי איתן אם נחתוך חלה. אמיר הקשיב לנו מהסלון, ואמר: "כן, זה יהיה טעים!"
אמה אפילו לא טרחה להסתובב ואמרה לו: "אבא, מה אתה קשור עכשיו בכלל?!"
אחר כך הבנות עשו אמבטיה ובדיוק כשהן סיימו סבא ראובן קפץ לביקור. היה כבר לקראת שמונה וסופי היתה קצת קוטרית ועצבנית. בזמן שאמה הסבירה לסבא שהוא צריך לקרוא לה סיפור, סופי הסתובבה פה וקיטרה.
סבא ראובן: "סופי, בואי לפה. את רוצה לשמוע סיפור?"
סופי השמיעה מין קול לא מרוצה ויצאה מהחדר.
אמה: "היא פשוט קצת עייפה, זה הכל."
עשר דקות אחר כך, כשאמה נכנסה לחדר עם סבא, סופי כבר ישנה במיטה שלה שנת ישרים.
חזרנו הביתה כי אמיר בא במפתיע בין חזרה להופעה. קנינו אוכל במכולת והנשים טרחו ועמלו על ארוחת ערב משפחתית. הבנות הביאו את הכסאות הירוקים, עמדו לידי ליד השיש בזמן שהכנתי סלט, והתייעצתי איתן אם נחתוך חלה. אמיר הקשיב לנו מהסלון, ואמר: "כן, זה יהיה טעים!"
אמה אפילו לא טרחה להסתובב ואמרה לו: "אבא, מה אתה קשור עכשיו בכלל?!"
אחר כך הבנות עשו אמבטיה ובדיוק כשהן סיימו סבא ראובן קפץ לביקור. היה כבר לקראת שמונה וסופי היתה קצת קוטרית ועצבנית. בזמן שאמה הסבירה לסבא שהוא צריך לקרוא לה סיפור, סופי הסתובבה פה וקיטרה.
סבא ראובן: "סופי, בואי לפה. את רוצה לשמוע סיפור?"
סופי השמיעה מין קול לא מרוצה ויצאה מהחדר.
אמה: "היא פשוט קצת עייפה, זה הכל."
עשר דקות אחר כך, כשאמה נכנסה לחדר עם סבא, סופי כבר ישנה במיטה שלה שנת ישרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה