סופי קמה בשש וחצי עם המון אנרגיה, התיישבה לי ליד הראש והתחילה לבקש בקשות ולספר סיפורים. הלכתי איתה לסלון. היא ביקשה להיות שרונה ממומנטיטו ולהתלבש בורוד, והחזיקה את בובמה. אמה התעוררה בשלב מסויים.
סופי: "תראי. זאת התינוקת של שרונה."
אמה: "אני חושבת שלשרונה האמיתית יש בן."
אני: "קוראים לו דניאל."
סופי: "נכון, אבל לשרונה שבהצגה יש תינוקת." (משליכה את בובמה על הרצפה, לוקחת דובון.) "הו, דניאל. בייבי שלי. אתם יודעים שדניאל הוא תינוק שנולד בגיל שנה?"
ככה היא הסתובבה עם הפלא הרפואי בין הידיים במסירות איזה 20 דקות, עד שקראתי להן לדלת, לצאת לגן, והיא הטיחה אותו ברצפה, רצה לדלת, וצעקה: "ביי דניאל!" בלי להביט לאחור.
(התמונות ממופע הדרכים של הבוקר ששילב בין מומנטיטו לבין הקוסם מארץ עוץ.)
סופי: "תראי. זאת התינוקת של שרונה."
אמה: "אני חושבת שלשרונה האמיתית יש בן."
אני: "קוראים לו דניאל."
סופי: "נכון, אבל לשרונה שבהצגה יש תינוקת." (משליכה את בובמה על הרצפה, לוקחת דובון.) "הו, דניאל. בייבי שלי. אתם יודעים שדניאל הוא תינוק שנולד בגיל שנה?"
ככה היא הסתובבה עם הפלא הרפואי בין הידיים במסירות איזה 20 דקות, עד שקראתי להן לדלת, לצאת לגן, והיא הטיחה אותו ברצפה, רצה לדלת, וצעקה: "ביי דניאל!" בלי להביט לאחור.
אוי.. זה כל כך מקסים.. נתקלתי בבלוג שלך במקרה ופשוט התאהבתי.. התמונות והסיפורים חיממו לי את הלב בצורה שאין לתאר... אני לא יכולה לחכות כבר עד שאתחתן, ואוכל להביא ילדים לעולם...
השבמחקאני שמחה לשמוע. ומנסיוני, אפשר לדלג על החתונה.
השבמחק