הצל שלי ואני

לאמה היו כמה פנינים הבוקר, חלקן סתומות, חלקן פחות.
כשנישקתי לה את הפרצוף בבוקר, כדי להעיר אותה, וקצת מעכתי אותה בתהליך, היא אמרה: "את מפרידה לי את הריסים!" אחר כך, כשהלבשתי את סופי, היא שכבה במיטה, הביטה לתקרה, ואמרה :"אני לא אוהבת את האהבה." וכשהלכנו לגן, או יותר נכון רצנו, כי הבנות רדפו אחרי הצללים שלהן בכל מורד גאולה, היא אמרה, כמו פעוטה תל אביבית לתפארת: "רק לצל מותר להכנס לקקי."

והנה סופי חיה רעה

שירותים בשתיים

כשנכנסתי היום לגן לא מצאתי את הבנות. הלכתי כה וכה, וכלום. עידן הגנן אמר לי שהן בשירותים. "שתיהן?!" שאלתי. פתחתי את הדלת, וזה היה המחזה שנגלה לפני.

פסטו

אתמול הבנות טעמו לראשונה פסטו ועף להן הפוני. בדרך חזרה הן אמרו שכדאי להוסיף את התערובת הירוקה גם לפירה ולקציצות. היום אחרי הגן החלטנו ללכת לקנות בזיליקום וצנוברים. בדיוק כשיצאנו מהבית סבתא מורי הגיעה עם שקית ובה כל המצרכים לפסטו משובח, (וגם ארטישוקים ותותים.) התערבות אלוהית. או לפחות סבתאית. ואמה עשתה לה בוחן פתע לכבוד האירוע.
אמה: "סבתא, מה מתחרז עם סבתא?"
סבתא: "מה?"
אמה: "פסטה!!!!"

חוץ מזה קיבלנו עוד משלוח של שטויות מללי ושירי, השכנות הנערצות מלמעלה, והמבחר האקלקטי (כובעים, שרביטים ועוד כמה קשקושים) מיד נכנס לשימוש.

יומולדת לסבא ושרה

היה יום עמוס. בבוקר אכלנו פנקייקים, סבא רובן ביקר והפרחנו בועות, נסענו לריטה, אכלנו סושי טעים ועוד כל מיני דברים מעולים, ואז אמיר לקח אותי ואת הבנות ליומולדת 95 לסבא ו-97 לשרה.
בזמן המרק של סבתא ריטה, בר הטיל פצצה ואמר: "סבתא, אני יכול להגיד משהו? המרק לא טעים לי." כולם כמעט נחנקו, אבל אז התברר שהמרק באמת קצת משונה השבוע. לבנות זה לא הפריע. הן שתו אותו על הטיפה האחרונה, פעמיים. אמה שתתה ישר מהצלחת, התלכלכה היטב ואמרה בטון אקדמי: "אכילה על הפרצוף זה ממש נוראי. זה נשפך על כל הבגדים."

באירוע של סבא הן התנהגו מקסים, שיחקו עם טליה, יוני, תהל וניתקה, בדרך הביתה, כששאלתי איך היה לה, אמה אמרה לי: "אני מאוד גאה על סבא פיסקה." הן גם אמרו שיהיו להן הרבה ילדים. לסופי יהיו שתי בנות בשם צילי וגילי, ולאמה חמישה: צילי, גילי, פוצקו, שמוצקו והתינוק יואב.

בערב סיפרתי שוב את הספר הקופץ על פיטר פן והתגלגלנו לשיחות השוואתיות בין שני הסרטים למחזמר. הן דיברו על כך שבהשתחוויה של המחזמר, קפטן הוק מראה שבעצם יש לו שתי ידיים והוא לא רשע. אמה הגדילה ואמרה: "ששון גבאי הוא בחור טוב. הוא אפילו יכול להיות חבר שלנו כשנהיה גדולות או משהו."

צ'פטי

הבוקר היה טורנדו בדרך לגן

בצהריים, אחרי הגן, סופי לא רצתה לישון אז ניסינו פטנט חדש- שעבד. היא ראתה את הסרט על רפונזל וכולנו ישנו. היא העירה אותי בכתוביות, ורק כי היא היתה צריכה קקי.

אמיר והבנות הכינו היום את רוב ארוחת הערב. הם עשו רוטב פסטה טעים וצ'פטי. חוץ מזה היה 'ספגט' מחיטה מלאה ומה שנשאר מהגולש של לפני יומיים שעורבב עם אפונה. היה מרשים. בעיקר החלק בו פס הייצור שיטח את הצ'פטים עד שהפכו לפיתות מושלמות, וכמובן הקטע שבו הם התנפחו על האש.

צ'פטריה בע"מ

כשהם סיימו, ואמה ציינה שהם עבדו בצוות ועשו שיתוף פעולה מדהים, אמיר אמר: "עכשיו תשתו מים, עבדתן קשה."
אמה גמעה את המים שלה, נאנחה ואמרה: "כמה שהחיים קשים היו היום!"

אמה שואבת ספגט

אחר כך ניהלנו שיחה שבמסגרתה סופי ציינה שהצבע האהוב עליה הוא צהוב. אמה אמרה: "הצבע האהוב עלי זה סגול. כמו סבא פיסקה." אני לא ידעתי שזה הצבע האהוב על סבאל'ה (שחגג אתמול 95 אביבים) אז התקשרתי לאמא שלי שהיתה אצלו כדי לברר. היא אמרה שהיא לא יודעת, שאלה אותו , וסבא אישר. גם דוידי, שהיה שם בדיוק, אמר שזה ידוע.

אמה מאובזרת גם בלילה

ופה יש דקה מתוך סרטון של שמונה וחצי דקות שצילמתי אתמול באמבטיה, שרובו נראה די דומה. מים מלאי אהבה.

אופס

סופי ניסתה לשבת על כיסא קטן, אבל הוא החליק אחורה ושניהם נפלו. ואז היא אמרה: "אופס, אני התיישבתי, אבל גם הכיסא התיישב."

יומולדת לברייני

אתמול בלילה סופי, שהתקשתה להירדם,  ממש לא הסכימה שאני אצא עם לוקה. בכתה ובכתה. אמרתי שאני אצא איתה אחרי שהיא תירדם וזה רק ביאס אותה עוד יותר, והיא הציעה: "אמא, אל תצאי איתה, מחר בבוקר נצא איתה, בדרך לגן." אמרתי טוב, אבל כמובן שיצאתי איתה כמה דקות אחר כך. בבוקר, כשהיא היתה מוכנה לצאת לגן, סופי ציוותה עלי לקחת את הרצועה, פנתה ללוקה ובישרה לה שהיא באה איתנו. כשלוקה נבחה וכשכשה בזנב, אמה אמרה שלוקה שמחה, וסופי אמרה: "היא אומרת: תודה, סופי!"

היום אחרי הבלט הלכנו לברייני, שאמנם היה לה יום הולדת לפני כמה ימים אבל איכשהו יצא שהבנות קיבלו ממנה מתנות, הינומות ועקבים מפלסטיק ועוד קשקושי פורים מהשוק. ההתלהבות היתה אדירה. להלן ההוכחות.

והיה גם שיעור פיתוח קול קצר

וירוסים ומריונטות

חצי גן חולה, אמה משתעלת כל הלילה ועכשיו גם אמיר נפל שדוד.
אחרי הגן חזרנו לעוד אחר צהרים קר בבית והצעתי שנכין בקופסאות הקטנות שיש לנו פה מיטות, ובובות, ובובות לבובות וכאלה. אמה הסכימה, אבל סופי לא. היא הודיעה שצריך להכין מריונטה ושרה איזה שיר על מריונטות שהיא ראתה בטלביזיה. עשינו מלבד מין אורורה כזאת, ואז את פיטר, שידוע כחביב הבנות. סופי הזכירה לי בכל פעם לעשות "עיניים בתוך העיניים". מאוד חשוב לה העניין הזה של האישונים.

"מריונטה מריונטה, תרקדי לי פירואטה!"

מחשבה יוצרת מציאות

פיסת הספרות הפופולרית בבית כרגע היא קטלוג התחפושות שהגיע עם העיתנים של שישי. הבנות מדפדפות בחוברת המסמורטטת בלי הפסקה. אמה הראתה לי שיש בה תחפושת של אינדיאנית שתתאים ללילי הנמרה.
אני: "אבל תראי, אני חושבת שזה רק לתינוקות."
אמה: "לא, זה בדיוק לילדות בנות שלוש וחצי, נראה לי."

טייגר לילי

בשירה 'אור אש' מתוך המחזמר פיטר פן. היא אפילו הודיעה שזאת תהיה התחפושת שלה בפורים. נראה אם זה יחזיק מעמד כי בבוקר היא התכוונה להיות איש הפח.

קר

לקחנו את הבנות לד"ר הרמן, ובזמן התור (שעה וחצי, לא פחות) הלכנו לשבת בבן-עמי, הקפה הצמוד. קרואסון עם ריבה, מיץ תפוזים, סופי אפילו אכלה קצת טוסט עם גבינה כחולה ואגסים, בלי האגסים. היה קר שם.
סופי: "מאוד קר בבית קפה הזה."
אני: "כן, הם לא כל כך מחממים פה."
סופי: "הם מחממים רק אוכל."

חולותיים

שתי הבנות חולות ומעבירות אותנו לילות לבנים ארוכים.
כשעלה הבוקר על הלילה המשותף והאומלל של ארבעתנו במיטה אחת, הן ראו את הסרט פיטר פן על המחשב שלי, וכשהגיע הקטע שאבא של הילדים מוריד את הכלבה ננה למלונה אמה הסבירה ש"אני מעדיפה את המחזמר פיטר פן, כי הקטע עם ננה ממש מעצבן אותי."

אחר כך היא סיפרה סיפור: "הסיפור על ילדה שלא רצתה לגדול. ילדה לא רצתה לגדול, אבל לפתע היא היתה לגמרי גדולה! ובאמת, דודתה הגדולה גם כן לא רצתה לגדול - היא רצתה להשאר גדולה לתמיד!"

בזמן ארוחת הערב אצל סבתא ריטה סופי פתאום פנתה לאמיר, ואמרה: "אבא, אתה יודע שאם עושים פלוץ באמבטיה אז עולות בועות עד למעלה?"
אמיר מיד אמר לה: "בואי נלך לנסות את זה."

והנה אמה מדגמנת מחלה:

בסגנון הרנסאנס

בסגנון עקרות בית נואשות

שירותים

בדרך הביתה סופי אמרה שהיא צריכה פיפי. נכנסנו למסעדה שבפינת הרחוב, אבל היה שם תור.
אני: "את יכולה להתאפק עד הבית?"
סופי: "כן."
אמה: "תסתמי את הטוסיק שלך!"
אני: "מה?!"
אמה: "כדי שלא יברח לה הפיפי."

השרוטים

סופי: "אמא!!! קיבלתי שריטה מהצעצועים באמבטיה!"
אני: "אוי."
סופי: "יש יותר מדי צעצועים באמבטיה. זה לא טוב. תשימי לי פלסטר!!!"
אני: "איזה את רוצה, פלסטר רגיל או בצורה?"
סופי: "צריך פלסטר רגיל כי זאת שריטה גדולה ממש."
אני: "אני רואה. את יודעת שגם אני קיבלתי שריטה? מלוקה. פה, את רואה?"
סופי: "אוווו..." (חושבת רגע) "אז אולי נעשה מסיבת שריטות?"

שעון עולמי

אמה מתקשה להרדם. כבר 11 בלילה והיא מדווחת על כל מיני פחדים ומיחושים. החושך, האצבע, העין, הבובה שלא מכוסה טוב, ומה לא. ניהלנו שיחת חולין לילית.
אני: "מחר יש באלט."
אמה: "אבל אם ירד גשם אז נלך הביתה."
אני: "אפשר ללכת גם בגשם."
אמה: "אז אנחנו צריכות לנעול מגפים שלא ירטבו לנו הרגליים בשלוליות."
אני: "נראה אם ישארו שלוליות מהלילה."
אמה: "בסדר. אי אפשר לנעול קרוקס בחורף כי יש בזה חורים. רק אנשים מבולבלים נועלים קרוקס בחורף."
אני: "נכון. ובקיץ?"
אמה: "מגפיים."
אני: "ובבוקר הם אוכלים ארוחת ערב, ובערב בוקר. וביום הם ישנים ובלילה ערים. כמוך!"
אמה: "לא, אני לא ערה בלילה כי אני מבולבלת. אני ערה בגלל שאני רוצה להיות כמו האנשים שגרים בארצות אחרות."

והנה תמונות מעוד הופעה של להקת תפוחי אדמה, הפעם עם חלילית מחרישת אוזניים.

אולי עוד קיץ

סופי ישבה בשירותים וציירה במחברת במשך איזה עשרים דקות. היא ציירה הרבה סירות, "כתבה" רשימות קניות ארוכות ("לחם, ממתקים, צנוניות") ובלבלה את השכל. באותו הזמן בסלון אמה איפרה את עצמה קצת בעזרת סט צלליות ישן שבקושי עובד. כשנכנסתי לחדר ביקשתי שתלבש מעיל, והיא אמרה: "אני רק סוגרת את התוכנת איפור שלי." וסגרה את הקופסה. היא החליטה שהיא רוצה היום את המעיל של סופי, ואני הרחתי צרות מקילומטר ושלחתי אותה לשירותים לבקש רשות. סופי סירבה, כמובן, ובתוקף, אבל היתה לה הצעה מתחשבת: "אולי בקיץ תלבשי את המעיל שלי!"

סירה שטה בים עם שמים ושמש גדולה עם פרצוף

לא באנו להנות

נגה ביקרה אצלנו ביקור פרידה לפני שהיא טסה בחזרה לארצות הקור. היה כיף, וסופי דרשה שהיא תבלה איתה בשירותים בזמן שהיא עושה קקי במקומי. ('אני מעדיפה את נגה' היו המילים המדוייקות.) באמבטיה שתיהן ייצרו לעצמן 'חזיות' ממגבונים רטובים, בשביל 'לכסות את הבוביז.' אמה התקשתה מאוד לצאת מהמים, וכשבאתי בסוף למשות אותה בכח היא אמרה לי ולנגה בעלבון: "אני רוצה להנות!"
אחרי שהפיקניק שהן תכננו לי להיום בוטל בגלל מזג האויר סוכם שבקיץ, כשהן יהיו בנות ארבע, הן יזמינו את נגה ונעשה פיקניק בגן מאיר, ממש איפה שהיא נפלה לבריכה כשהיא היתה ילדה קטנה.

הסיפור שאינו נגמר

תניה סיפרה לי הבוקר שיש סיפורים שקוראים לכל הגן, ויש סיפורים לאמה וסופי. הן פשוט מבינות דברים ששאר הילדים לא מבינים, היא אמרה. זה היה הולם אחרי לילה שבו, בעשר, כשהיא התעוררה מתוך שינה, סופי דרשה שאספר לה את כל הספר על 'אצבעונית', ובבוקר שוב. כשסיימנו היא דרשה את זה עוד פעם, אבל כבר היה מאוד מאוחר.
אתמול, אצל סבתא ריטה, סופי נרדמה בצהריים ואמה ניצלה את ההזדמנות והרימה את הבית עם הצגה שלמה. היא המציאה שיר מקורי על החורף, משהו מרגש ולירי כזה, המציאה סיפור ארוך על ילדה בשם שולה שור שרוכבת על סוס ביער ומוצאת טבעת שאיבדה, ואז היא נופלת והיא כמעט בוכה, והבכי תיכף מתפרץ, אבל אז באה פיה ועושה קסם, וחיוך מתפשט לה על הפנים. היא גם שרה את 'השמלה הסגולה' והיתה די מרוצה מעצמה, ממחיאות הכפיים ומכל הסיטואציה.

פטנט

הבנות המציאו משחק חדש שמתאים לחורף ונקרא 'תופסת חיידקים.' אני לא בטוחה מה הכללים, אבל זה מוציא מהן געיות צחוק היסטריות.

ריקוד הואלס

אמיר עשה לנו ארוחת ערב מדהימה. השף בישל צלי בקר בבירה לף בראון, עם גזר, תפוחי אדמה, בטטות, פטריות, סלרי ועגבניות מיובשות. היה מרשים. מחאנו לו כפיים. הבנות אכלו מאוד יפה והיו מלאות אנרגיה וחיבוקים.

בשלב מסויים הן נעמדו לרקוד יחד, אבל הריקוד הרומנטי הופסק מסיבה מאוד טובה. אפשר לראות את האירוע פה:

הדים/אדים

שניצל מהביל אילץ את סופי להמתין וחילץ ממנה את התובנה הבאה: "אדים זה עננים של אוכל. יש גם הדים שצועקים ואז הם חוזרים בחזרה, אבל זה הדים אחרים לגמרי."

אני בת שמונה-תשע, סופי בת שלוש וחצי, זחל כחול על-זמני.

אוריגינל

הלילה סופי הלכה לישון עם נייר וצבעי פנדה. היא גם הגיעה איתם בבוקר למיטה שלנו וציירה פיל משפריץ מים מהחדק. לגן היא הלכה עם הינומה.

בחזרה לעתיד

כשהבנות היו באמבטיה דיברתי עם אמיר בטלפון והוא היה עסוק וניתק לפני שסיימתי להגיד את כל מה שרציתי.
אני: "אבא ניתק לי! חצוף."
סופי: "אולי נגמר לו הטלפון."

אמה וסופי מקבלות לפני השינה 'חיזוקית', ובכל ערב יש ויכוח לגבי מי תקבל ראשונה. הערב היה תורה של סופי.
אמה: "אבל אני רציתי להיות ראשונה!!!"
אני: "אתמול את קיבלת ראשונה."
אמה: "אבל אני רוצה!!!"
אני: "את יודעת שאת יצאת מהבטן שלי ראשונה?"
אמה: "באמת? וואו."
סופי: "ומחר, כשאני אהיה שוב תינוקת, אז אני אצא ראשונה!"

אפליקציה

סופי חזרה מהגן עם הפנקס והעט שלה והיתה מרוצה מעצמה מאוד. היה לה גם טלפון צעצוע קטן ביד השניה, וכשאמה התעצבנה שגם היא רוצה לצייר, היא מיד דחפה לה אותו לידיים ואמרה בסמכותיות: "קחי תוכנת ציור בטלפון שלי. תעשי יצירה."

מתכרבלות מול הטלביזיה

הפנקס רושם

סופי מציירת הרבה לאחרונה. אתמול בערב היא ישבה בשירותים עם פנקס ועט, לקחה אותם גם למיטה, כשהיא קראה לי שאקח אותה לשירותים היא עוד היתה באמצע ציור, ובבוקר היא הגיעה אלינו לחדר עם פנקס פתוח ועט שלוף והמשיכה לצייר ולכתוב לעצמה הערות חשובות. היא גם ציירה את אמיר ישן.

אמה משחקת קלאס. או משהו כזה.

סופי מתנדנדת על חבר בגן הכובשים

אמה ביקשה שנדליק את החנוכיה כי זה כיף. צודקת.

אינספקטור גאדג'ט

הלכנו אחרי הגן לככר ביאליק. היה קר והסתכלנו על הדגים הג'ינג'ים שוחים בתוך המזרקה. סופי אמרה שהם נראים כמו פוניו ושתיכף הם כולם יהפכו לילדות קטנות. אחר כך אמה שאלה איפה הצפרדעים. אמרתי לה שאף פעם לא היו פה צפרדעים, רק בבריכה בגן מאיר.
אמה: "אמא, את חושבת שיש במזרקה הזאת כרישים?"
אני: "לא. היא קטנה מדי."
סופי: "אז אולי אם נסתכל עליה בזכוכית מגדלת!"

חיבוק דב

סופי: "בט"ו בשבט יהיה מומנטיטו?"
אני: "לא. אולי בפסח."
סופי: "אולי יעשו את מומנטיטו בצפון? בחוץ?"
אני: "אה, כמו ביער אז?"
סופי: "כן!"
אני: "את צריכה לדבר על זה עם אבא."
סופי: "ויאפרו אותנו! ואנחנו לא נתבייש וניתן לחוגי חיבוק עד שהוא יפול על התחת."
אמה: "ואז נעבור לאחרים."

במעדניה של אמה ואבא

השירות אדיב. התפריט מוגבל.

דיאגנוזה

אתמול בערב הבנות ישנו אצל סבתא ואנחנו הלכנו לחגוג לאמיר במסעדה בשם 44' שנמצאת בנחלת בנימין עם אופירה ודרור. היה נחמד גם לנו וגם להן. הן הלכו לישון בתשע, קמו בשמונה וחצי בבוקר ואפילו הכינו כדורי שוקולד כדי לחלק במסיבת יום ההולדת של אבא בבית של אופירה. אספנו אותן. היה יום יפה וחיכה שולחן חגיגי בחצר, עם בלונים. בני הדודים הספרדיים של אמיר גם הגיעו, ככה שהיו המון ילדים: הבנות, שלושת הבנים של אופירה, יהלי של רוני ואילון ועלמה של נילי. היה טעים ומקסים.

כשסיימנו עם האוכל אמה מצאה תיק רופאים ויצאה לבדוק את הלב של כולם ולחלק תרופות למי שנמצא שלבו חולה (כמוני למשל). כשהיא השתעממה מזה היא היתה יותר יצירתית, הדביקה לתום סטטוסקופ לטוסיק והקשיבה.
אני: "מה יש לו בטוסיק?"
אמה: "בחילה."

חגיגה נחמדת

לאבאמירי היקר יש יומולדת. מאחר שהוא אהוב ליבנו והנסיך האחד והיחיד של שלושתנו, הקלטנו לו הקדשות. אמה בחרה לשיר לו את אהובתי שלי לבנת צואר, וסופי את זיפידידודה. (או יותר נכון שהיא בחרה שאני אשיר את זה.)
אמירי חמוד - אתה הסופרמן שלנו ואנחנו גאות בך נורא, כל יום. יומולדת שמח לך.

להקת תפוחי אדמה

הערב אכלנו ארוחת ערב מרובת משתתפים אצל סבא ודליה. היה מאוד נחמד. סופי ציירה ליד השולחן ציורים של בילבי עם עכבר, פרח, עץ, ציפור, שמש ומדרכה. אחר כך היא הפכה את המפית וציירה "צפרדע עם בולבול" וביקשה שארשום שקוראים לו "שמוקו הקרפד." והנה הוכחה, כי לא ממציאים דברים כאלה.

אחר כך עברנו לסלון וניתאי והבנות הקימו להקה. ניתקה ביוקללה, אמה בשייקר וסופי במפוחית. אחר כך הבנות התחלפו ביניהן. ניתאי ואמיר אמרו שסופי היא יותר בלוז ורוקנ'רול, ואמה יותר זאפה. כשהלכנו שאלתי את אמה איך קראו ללהקה שלהם, והיא ענתה בהחלטיות: "להקת תפוחי אדמה."
הנה לינק לחלק קטן מהג'אם, שטליה צילמה. (משום מה אני לא מצליחה לשים לינק-תמונה.)
 והנה עוד חתיכה:

מיומנה בדם

בדרך לגן עברנו ליד בניין שנמצא בשיפוץ ועלו ממנו קולות בום-בום-בום רציניים.
סופי: "אמא, זה אנשים מנגנים!!!"
אני: "חחח... זה רעש של שיפוצים."
אמה: "לא נכון, זה מצילתיים מקולקלים עושים את הרעש הזה."

יהלי מהגן בן ארבע

הבנות התקשטו לכבוד יום ההולדת שלו. אמה הסבירה, כמו גרושה ותיקה: "התחתנתי איתו פעם." הן בחרו כבר אתמול את הבגדים והכינו לו ציורים עם הקדשות. כששאלתי את אמה מה היא רוצה לכתוב לו בברכה היא חשבה רגע ואמרה: "בנים אוהבים טניס וכדורגל."

ריקודים סלוניים

הבנות שיחקו מאוד יפה אחרי הגן, עם התפרצויות צחוק היסטריות, בבובות של נסיכות ונסיכים.
סופי: "הוא סחף אותה לריקוד רוקנרול!"
אמה: "לא, הוא סחף אותה לריקוד ואלס!"
שתיהן ביחד: "צ'ה צ'ה צ'ה צ'ה צ'ה צ'ה!"
צילמתי אותן בדיוק כששסופי היתה עסוקה בעימות עם מכשפה קטנה, עליה התגברה בעזרת בקבוקון אקטימל ריק אותו חבטה בה שוב ושוב ושרה: "טה טה טה טה! לרסק ת'מכשפה! הנה. המכשפה רסוקה."

רסק מכשפה

ציירנו קצת, אני וסופי. אני ציירתי כלב ג'ינג'י ואת טומי ואניקה, והיא את בילבי עם סוכריה ורודה ביד, בלון על השמלה, כולל שיער ג'ינג'י עומד ושרוולים תפוחים. היה כיף.

oh, mercy

סופקה עברה לילה ארוך, לוהט ועירני, והתעוררה שמחה וטובת לב. היא נשארה איתי בבית ואמושמוש הלכה לה לגן לבדה. סופקה אכלה ארוחת בוקר בתיאבון, ראתה סרטים מצויירים, מדדה את הכפכפים שסבא ראובן הביא מברזיל, סיפרה לי סיפורים בזמן שניסיתי לעבוד, ואז לקחתי אותה לטיול למשחקיה שבקפה קפה. החולה המדומה לא הפסיקה לפטפט לשניה, ולהזכיר לי את כל הדברים שהיא יודעת כבר לעשות לבד כי היא גדולה, או כמו שהיא קוראת לזה: "אני יודעת לרדת במדרגות בעל-פה!"
כשחזרנו הביתה והגשתי לה פסטה לארוחת צהרים היא אמרה: "חבל שאמה לא פה."
אני: "כן? למה?"
סופי: "רציתי לספר לה שהייתי אצל הרופא שקראו לו דוקטור שחר."

חולנית

חולנית בסנדלים

פיד מי סימור

סופי ואני הלכנו בערב, אחרי שעלה לה החום והיא היתה אומללה לגמרי, לרופא. בינתיים אמיר הצטווה לשמור על אמה ולהאכיל אותה. השארתי אותם עם סרט של בילבי. לקראת סוף הסרט היא פנתה אליו בעדינות של גברת והזכירה: "אמא אמרה לך שתכין לי ארוחת ערב."

אומללה ויפה בתור לרופא המקסים שבמרפאה שבשכונת התקווה (!)

 כשחזרתי היא עשתה אמבטיה לבד, אירוע היסטורי, ושיחקה עם בובות. היו שם טומי, אניקה ובילבי, והם עפו בכדור הפורח.
אמה: "אניקה, תפסיקי להיות כל כך דרמטית."
אני: "מה קורה שם?"
אמה: "טומי מסביר לאניקה שהיא לא צריכה להיות דרמטית."
אני: "למה?"
אמה: "כי היא בוכה מזה שיש לה בחילה בכדור הפורח."

וסופי, לפני שמצבה הדרדר, אמרה לאמה, שהתעצבנה על הגרביונים שלה משום מה: "אסור להגיד ככה. זה מעליב את הגרביונים."

סחורה פגומה

החזירו לי את סופי הביתה כי היא סבלה מאוד מכאבי אוזניים. כשהגעתי לקחת אותה כל הילדים כבר ישנו והיא היתה מאושרת לחזור איתי בגשם. כשעמדתי איתה במעבר החציה של אלנבי, הכוכבת אמרה: "הגשם השוטף מוחא לנו כפיים."

יוצא דופן

היום כשהגעתי לגן סיפרתי לבנות בהתרגשות שאבא בבית. זה בלבל אותן כי זה לא קרה תקופה ארוכה, ואמה מיד שאלה: "באמת?? והוא הביא לנו מתנות?" כאילו שהמשמעות היא שהוא חזר עכשיו מחו"ל.

והנה סופי יושבת בשירותים עם מעיל ומפריחה בועות סבון.

שבת עמוסה עברה עלינו

שזה סימבולי למדי עבור השבת האחרונה בשנת 2011. היינו בהצגה האחרונה של מומנטיטו לסיבוב הזה כולל הרמת הכוסית המרגשת שאחריה, קפצנו לסבתא ריטה שחזרה מספרד והמשכנו ליומולדת של סוסו באשדוד, שאפשר לקרוא עליו פה מהמקור. סבתא מורי הגיעה אלינו כדי לשמור על הבנות ואנחנו הלכנו למסיבת סילבסטר/סיום מומנטיטו ברעננה.

סבתא ריטה הביאה לבנות מיליון וחצי מתנות, ביניהן שתי בובות גדולות ומושקעות עם מעילי צמר וכובעים.
אמה: "נכון! כי בדיוק היינו צריכות בובות לחורף!"

וכשחנינו באשדוד, ליד סבא וסבתא של סוסו, סופי אמרה: "הגענו ללונדון?"