הצל שלי ואני

לאמה היו כמה פנינים הבוקר, חלקן סתומות, חלקן פחות.
כשנישקתי לה את הפרצוף בבוקר, כדי להעיר אותה, וקצת מעכתי אותה בתהליך, היא אמרה: "את מפרידה לי את הריסים!" אחר כך, כשהלבשתי את סופי, היא שכבה במיטה, הביטה לתקרה, ואמרה :"אני לא אוהבת את האהבה." וכשהלכנו לגן, או יותר נכון רצנו, כי הבנות רדפו אחרי הצללים שלהן בכל מורד גאולה, היא אמרה, כמו פעוטה תל אביבית לתפארת: "רק לצל מותר להכנס לקקי."

והנה סופי חיה רעה