oh, mercy

סופקה עברה לילה ארוך, לוהט ועירני, והתעוררה שמחה וטובת לב. היא נשארה איתי בבית ואמושמוש הלכה לה לגן לבדה. סופקה אכלה ארוחת בוקר בתיאבון, ראתה סרטים מצויירים, מדדה את הכפכפים שסבא ראובן הביא מברזיל, סיפרה לי סיפורים בזמן שניסיתי לעבוד, ואז לקחתי אותה לטיול למשחקיה שבקפה קפה. החולה המדומה לא הפסיקה לפטפט לשניה, ולהזכיר לי את כל הדברים שהיא יודעת כבר לעשות לבד כי היא גדולה, או כמו שהיא קוראת לזה: "אני יודעת לרדת במדרגות בעל-פה!"
כשחזרנו הביתה והגשתי לה פסטה לארוחת צהרים היא אמרה: "חבל שאמה לא פה."
אני: "כן? למה?"
סופי: "רציתי לספר לה שהייתי אצל הרופא שקראו לו דוקטור שחר."

חולנית

חולנית בסנדלים