שעון עולמי

אמה מתקשה להרדם. כבר 11 בלילה והיא מדווחת על כל מיני פחדים ומיחושים. החושך, האצבע, העין, הבובה שלא מכוסה טוב, ומה לא. ניהלנו שיחת חולין לילית.
אני: "מחר יש באלט."
אמה: "אבל אם ירד גשם אז נלך הביתה."
אני: "אפשר ללכת גם בגשם."
אמה: "אז אנחנו צריכות לנעול מגפים שלא ירטבו לנו הרגליים בשלוליות."
אני: "נראה אם ישארו שלוליות מהלילה."
אמה: "בסדר. אי אפשר לנעול קרוקס בחורף כי יש בזה חורים. רק אנשים מבולבלים נועלים קרוקס בחורף."
אני: "נכון. ובקיץ?"
אמה: "מגפיים."
אני: "ובבוקר הם אוכלים ארוחת ערב, ובערב בוקר. וביום הם ישנים ובלילה ערים. כמוך!"
אמה: "לא, אני לא ערה בלילה כי אני מבולבלת. אני ערה בגלל שאני רוצה להיות כמו האנשים שגרים בארצות אחרות."

והנה תמונות מעוד הופעה של להקת תפוחי אדמה, הפעם עם חלילית מחרישת אוזניים.