פיד מי סימור

סופי ואני הלכנו בערב, אחרי שעלה לה החום והיא היתה אומללה לגמרי, לרופא. בינתיים אמיר הצטווה לשמור על אמה ולהאכיל אותה. השארתי אותם עם סרט של בילבי. לקראת סוף הסרט היא פנתה אליו בעדינות של גברת והזכירה: "אמא אמרה לך שתכין לי ארוחת ערב."

אומללה ויפה בתור לרופא המקסים שבמרפאה שבשכונת התקווה (!)

 כשחזרתי היא עשתה אמבטיה לבד, אירוע היסטורי, ושיחקה עם בובות. היו שם טומי, אניקה ובילבי, והם עפו בכדור הפורח.
אמה: "אניקה, תפסיקי להיות כל כך דרמטית."
אני: "מה קורה שם?"
אמה: "טומי מסביר לאניקה שהיא לא צריכה להיות דרמטית."
אני: "למה?"
אמה: "כי היא בוכה מזה שיש לה בחילה בכדור הפורח."

וסופי, לפני שמצבה הדרדר, אמרה לאמה, שהתעצבנה על הגרביונים שלה משום מה: "אסור להגיד ככה. זה מעליב את הגרביונים."