כלומר

סופי קמה אנרגטית ושמחה בבוקר, קפצה על המיטה והתחילה לזמר ולבדר. היא מצאה את בקבוק המים האדום שלי, ולקחה אותו. נתתי לה לשתות, אבל רק בשתי ידיים. בינתיים, שאלתי אותה מה תרצה להיות כשתהיה גדולה. התשובה: "לשתות ביד אחת."
אחר כך היא שרה את מיי פייבוריט ת'ינגס מצלילי המוזיקה בעברית: "אלה דברים שאותי משמחים!", ואז, כדי להצחיק ת'חברה, "אלה דברים שהם רגילים!!!"

אחרי הגן, היו לנו פה שלל אורחים: ניתאי עם היוקללה, סבא ראובן ובת-אל. שרנו. בת-אל נשארה לאכול, האכילה את הבנות באוכל שלה, דלעת, טחינה וכאלה, ודיברנו על החברים שלנו מסביב לעולם.
אני: "מי יש לנו באמריקה? את נגה, חני, מאיה ודורון."
אמה סופי: "נכון."
אני: "ומי בלונדון?"
אמה: "מי?"
אני: "בר וסוסו!"
בת אל: "ומי בספרד?"
אני: "אין לנו אף אחד בספרד."
אמה: "אמיר!"

אמה שיחקה באמבטיה. היא עשתה כאילו יש לה כלב קטן שמתחבא מתחת לספר, ואמרה: "לכלבה שלי קראים ריח כי היא כל הזמן מריחה דברים. ריח, את מקשיבה לי טוב? לא אוכלים כפפות, אוקיי?" אוקיי.

קראתי על דורותי לפני השינה, וסיפרתי שלדורותי יש שם משפחה: גייל. הסברתי שגם להן יש שם משפחה, שור, ושם פרטי. ואותו הדבר לדורותי. כשהובהר לי שהמסר נקלט, אמרתי לאמה, שהיתה בתפקיד דורותי: "נעים מאוד גברת גייל!ֿֿֿֿ" והיא לחשה לי, בקול של לחשן שנותן הוראות למספר: "כלומר, דורותי."