נשארנו בסוף יום נוסף במדריד, כדי שנוכל ליהנות ממנה יחד. הסתובבנו ברחובות מפוצצי הצליינים. היה כנס ענק של נוער נוצרי מכל העולם לכבוד ביקור האפיפיור, אז כל העיר היתה דגלים דגלים וחבורות עצומות של צעירים. טירוף מוחלט שקשה לתאר את גודלו. נחילים בלתי נגמרים של אנשים בתלבושות צבעוניות עם שירים וריקודים. הבנתי היום שמדובר במיליון ומשהו אנשים שבאו כדי לראות את הפאפא מדבר.
 |
| עם סנצ'ו ודונקי |
 |
| אמה מופיעה בתיאטרון |
 |
| וגם סופי |
 |
| אמה והלפטופ שלה. (מילים שלה) |
כל זה טוב ויפה, אבל ההיי-לייט של מדריד עבור הבנות היה, ללא צל של ספק, מופיע רחוב אחד שמחופש לתינוק בעגלה. הראש שלו מאופר בלבן, והוא חבוש כובע תינוקות, בפה הוא מחזיק משרוקית שעושה לו קול צפצוף צווחני, והגוף הוא גוף של בובה תינוק קטנה. כשנותנים לו כסף הוא מוחא כפיים וצועק: "בראוו!" וכשלא נותנים הוא חורץ לשון ומתרעם. הן לא מפסיקות לחקות אותו. היתה גם רקדנית פלמנקו עם מטריה אבל בלי ראש, כשהראש בתוך השמלה, ספיידרמן אחד שמן, בובת מיני מאוס ובובת בוב ספוג. כולם מככבים בשיחות הסלון וזוכים לחיקויים. מחר ניסע לרמבלס, אז נראה מה הן יגלו שם.
הימים במדריד היו עמוסים, בחלקם מאוד מאוד כפיים ובחלקם מורטי עצבים. בין היתר, הבנות ראו את הגנרלית של מומנטום, נהנו והלכו לישון בחצות. בכלל, הן נהנו מאוד, ילדות הקרקס הקטנות, לבלות באולם ועשו שם הצגות מאוד מרשימות. המופע היה מעולה, והשינויים שאמיר הכניס מהממים ומרגשים.
במדריד הבנות היו וואחד אטרקציה. אחרי שביקרנו בארמון של המלך (מבחוץ), הלכנו לקנות כרטיסי רכבת ואכלנו בבורגר קינג, שם הן קיבלו כתרים, מה שהתאים להן מאוד לסיפור של הארמון. מיד התחילה סביבן התגודדות ו-3 אנשים ביקשו להצטלם איתן. הן שיתפו פעולה עם כל הנוצרים האלה.
הגענו היום, ברכבת המהירה, לברצלונה. סימון אסף אותנו לבית שלו, ונילי הגיעה לשם עם הילדים שלה. הלכנו יחד לבריכה של וולדורץ'. הבנות היו די בלחץ ונדבקו לשני הצדדים שלי עם המצופים הורודים שלהן. אמיר אמר שאני כמו עץ.
אמה: "את עץ, ואנחנו העלים שלך, והמים זה הרוח."
סופי: "תראו, אבא שוחה ברוח!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה