בומבה לה-בומבה

תומי הלך עם אמיר אתמול להפגנה המרגשת, מה שאומר שהוא ישן אצלנו, אבל לפני כל זה, הוא חזר איתנו הביתה מסבתא ריטה. כשהגענו הבנות ביקשו וקיבלו רשות לקפוץ עליו בבוקר. "אנחנו נקפוץ לו על הראש ונעשה לו בומבה לה-בומבה ונעיר אותו, טוב אמא?"
אני: "בסדר."
אמה: "אמא שלנו הרשה לנו לקפוץ לך על הראש."
אני: "אבל בעדינות."
אמה: "נעשה לך בומבה בעדינות."

בבוקר סופי ניסתה להעיר את אמה המון פעמים, שתחבור אליה לבומבה, אבל לא ממש הצליחה ובאה להתלונן. בסוף לא היתה בומבה. רק הצגות ושירים. היה סיר על השולחן, אותו שלחתי עם תומי בחזרה לדודה אופירה, וסופי תופפה עליו ורחצה בו ברווז.
סופי: "זאת אמבטיה."
אמה: "מה פתאום, זה סיר."
סופי: "זה עשוי מברזל. ברזל זה משהו כזה כמו זכוכית אבל שעושה רעש יותר נמוך."

הן לקחו את ההצגה לדרך, מה שנקרא, והנה סופי שרה את שירה של ונדי לכל המתעוררים של גאולה (בשמלות החדשות מסבתא ריטה, שהן נשבעו להוריד כשאוכלים או מתלכלכים).