תמונות באיחור

מיום ההולדת של סבתא לפני חודשיים:
http://picasaweb.google.com/netaliegv/100OLYMP#

והבוקר דנה הגננת, אחרי שהודיעה לי שעל אמה וסופי נטבע הביטוי "אין דברים כאלה", הודיעה שעל פי הערכתה סופי תגדל להיות משוררת, ועתידה של אמה עוד לא ברור, כי יש בה בהחלט צד אומנותי מובהק, ומצד שני, יש לה גם פוטנציאל להיות מדענית. נחיה נראה.

מאיפה משתין הדג

סופי הסבירה לי הבוקר בדיוק למה היא כל כך מתנגדת לעשות פיפי בסיר או בשירותים בצורה כל כך מדוייקת שפשוט שתלה אותי במקום. היא הגיעה אלי עם מדבקה, ואמרה: "את תעשי פיפי על הספה, ואני אתן לך פרס, טוב?"

גברות נכבדות

סופי: את רוצה לשכב לידי ואני אקרא לך סיפור?
אמה: אני אשמח.

לילה לבן

סופי היתה ערה חצי לילה. צרחה והשתוללה, רצתה ללכת לסלון, לאכול בקבוק ומה לא. כדי שלא תעיר את אמה היא הגיעה אלינו למיטה, שם העברנו שעתיים וחצי של בלאגנים, שירים, סיפורים וצרחות מחאה עד שלבסוף תשו כוחותיה קצת אחרי שבאה משאית הזבל והרעישה בכל הרחוב. ההשראה הזאת גרמה לי לספר לה סיפור על המשאית שלוקחת את הזבל שלנו ושל כל מי שאנחנו מכירים (תוך כדי פירוט של מה כל אחד שם בזבל) להר הזבל הגדול, והילדה סופי שרוצה לראות שוב את הזבל שלה ויוצאת לחפש אותו.
הבוקר הזכרתי לה מה קרה, והיא אמרה: "את סיפרת לי סיפור, ואת שרת 'הר הזבל הר הזבל, הוא מסריח ויש בו חבל!!!' אני אהבתי את הסיפור הזה!"

חייל, שפר הופעתך

אמה לאמיר, בשעה שהוא מנסה להרדים אותה: "אתה תיקח אותי על הידיים על הספה לשיר את השיר הזה כמו פעם ואז אתה תחבק אותי."
אמיר: "טוב, אבל רק לרגע, ואז תלכי לישון."
אמה: "טוב."
(אמיר לוקח אותה על הידיים ומחבק אותה)
אמה: "מה זה פה?! אתה קצת דוקר ואתה קצת חלק. אתה קצת דוקר בפנים, וקצת חלק בצואר. אתה כמו קיפוד."
אמיר: "נכון, את צודקת, אני לא התגלחתי היום. מחר אני אתגלח."
אמה: "אתה לא התגלחת היום. אתה אפילו לא התקלחת היום! לא התגלחת, והפנים האלה דוקרים נורא. זה נעים לי בצואר. מזל שהתגלחת פה."

מלכות הדרמה

שתי אופנות חדשות נחתו אצלנו השבוע.
בראשונה קוראים קריאות קורעות לב של סרט טורקי: "אמא שלי, אל תלכי!!! אני רוצה את אמא שלי!!!" (וזה בכלל לא משנה אם אמיר מוציא אחת מהן מהאוטו, מרדים אותן או שפשוט הלכתי לשניה מהחדר לסלון.)

בתופעה מספר שתיים, מעט מדאיגה ומעט מזכירה את אורה הכפולה, כשפונים אל סופי אנשים שהיא לא מכירה ושואלים איך קוראים לה, הי אומרת: "אמה!" ומחייכת חיוך זדוני.

טול

עוד ביקור לונדוני התקיים אצלנו היום. הפעם זו היתה טל, שלא ראתה את הבנות באמת המון המון זמן, והן ממש התרגשו לקראתה והוציאו עבורה את כל השטיקים שלהן לראווה, ואווררו גם כמה מהבוידעם. הן הראו לה חצי מהצעצועים שלהן, (אמה: את תבחרי בובה ואני אקח לך אותה, ואשים אותה לנוח, טוב?), עשו עליה קסמים (סופי: הוקוספוקוס בילימוקוס!) , לקחו אותה ביד לחדר (אמה: את חברה שלי?) והציגו את מיטב ההצגות (סופי: אבא מומין, אל תדחף את אמא לתוך הים הנורא!). סופי הכתירה אותה בכתר מנייר והודיעה לה שהיא נסיכה יפהפייה, ואמה ביקשה לספר לה סיפור ממש בשקט, ולחשה כל כך חלש שאי אפשר היה לשמוע כלום. טל אמרה לי שמהמבט העמוק בעיניים של אמה היה ברור שהיה שם סיפור, ושהוא היה ממש טוב.

merry XMAS hohoho

מאמה באהבה רבה.
וסופי היום, אחרי שנשאה מונולוג מרגש לגבי הפעם ההיא שכאבה לה הרגל והיא הלכה לרופא, כשנשאלה ע"י ניתאי מתי כל זה היה, ענתה: "בחמישים ושלישי."

לכבוד שבת

הנה וידיאו של אמה וסופי, שהלכו עם אבא לרולדין אחרי הגן, והזמינו כל מה שבא להן.
והשמחה רבה.

סוסו ובר - סופרסטארז

אתמול הגיעו אלינו סוף כל סוף בר וסוסו לביקור. סוסו היה חולה, אמנם, אבל זה לא הוריד מההתרגשות של הבנות.
כשבר הגיעה איתי לגן לאסוף אותן, סופי ניגשה אליה, ואמרה: "את עשית את שיער קצר!" החזיקה את הפנים בשתי ידיים, וקראה כאחרונת הגרופיות: "אני לא מאמינה!"
אח"כ, בבית, הן קיבלו בובות ברבי ממש כמו בקליפ הנערץ שיער קצר, ושרו איתן בכוונה רבה.

סוסו המתוק לא מצא מנוח כל השעות שהיה אצלנו, וכל הזמן חזר ואמר/שאל בקולו הקטנטן וההורס: "הביתה?"
עוד עשרה ימים בערך, בר הבטיחה לו.

הבוקר דיברנו עליהם, והזכרתי לסופי שהם גרים בלונדון. היא נורא התלהבה: "הם חברים של פיטר פן!!!"

קרייסיס

סופי, כשיצאנו מהגן, הביטה לעבר צינור פח מעוקם ששכב על הרצפה והכריזה: יש פה משבר.
אני: מה?!
סופי: אני לא יודעת מה עושים עם המשבר הזה.
איכשהו התגברנו והמשכנו הביתה.

ובבוקר היא הוציאה לעצמה לכלוך צמיגי מהעין, קירבה אותה לפניה של הברבי החדשה, ואמרה לה בגאווה: "את יודעת מה זה? הוצאתי את זה מהעין שלי!"

אבא חזר מספרד והביא ברביות

ועוד מלא מתנות. השמחה רבה. לברביות קראים שרונה ויעל, ע"ש השחקניות ממומנטיטו.
הבנות נתקלו במקרה בסדרה "עליסה בארץ הפלאות" שהיתה לפני מאה שנה בערוץ הראשון, עם דיבוב של שפרירה זכאי ועברית גבוהה. כמובן שההשפעה היתה מיידית.
באמבטיה אמה הודיעה לי שהיא עליסה, ואני נבי הארנב, ו"אנחנו הולכים לארץ הפלאות, טוב?"
"טוב."
סופי התערבה: "צריך להגיע לתוכי."
"קדימה, ארנבי! צריך להגיע לתוכי לפני שיחשיך!"

והיום, כשבאתי עם חני לאסוף את הבנות מהגן, סופי אמרה לה: "ראית את האיש שעומד על הפיגומים בבית שלנו?" אחרי שכל האמהות מסביב התרסקו, דנה הסייעת אמרה שזה פשוט לא יאומן, רמת המודעות והקליטה שיש לשתיים האלה בגיל כזה. אני ניסיתי להגיד שכשהבניין מתכסה בפיגומים בוקר אחד, קשה להתעלם מזה, אבל היא הזכירה לי שהיא מכירה את הבנות לא מאתמול, ויודעת על מה היא מדברת.

שיעול

באתי לקחת את הבנות מהגן, וכמעט שהחלפתי צבעים מרוב אימה כששמעתי את אמה משתעלת. (אמיר בחו"ל וממש אין לי כח לעוד מחלות עכשיו.)
"אמה, את משתעלת?!" הזדעקתי.
אמה: "לא! אני עושה גרעפסים!!! זה מצחיק נורא, נכון?"

אבשלום קור

כבר התרגלנו לעובדה שאמה וסופי נשמעות לפעמים כמו סרט מצוייר, כשהן שואלות אם רוצים לשחק איתן בכדור בלי דגש בכ', וכאלה, אבל היום הן עברו כל גבול.
אני: אמה , מה את רוצה שאני אעשה לך, קוקיות או קוקו?
אמה לוחשת משהו לא ברור.
אני: מה?!
אמה לוחשת שוב.
אני מחזירה לה בפרצוף אובד עצות.
אמה: קולי חלש מאוד!
סופי: קולה חלש מאוד!
אני: מה?!
סופי: קולה חלש מאוד והיא לא יכולה לדבר הרבה!
אמה: (בצעקה) קולי חלש מאוד!!!

וגם -
אתמול קניתי לבנות מגפונים ורודים מבריקים מזעזעים בטוב טעם. הן בחרו. אחר כך סבא ראובן ביקר אצלנו, והם דיברו על שלוליות. לא שמעתי את כל השיחה, אני רק יודעת שהיום הן הודיעו לי שוב ושוב ש"סבא ראובן הלך למזוג לנו שלוליות!" 

מי יודעת להגיד 'מניפולציה'?

אחרי ארוחת הערב. הבנות קיבלו תפוח בדבש. אמה רצתה משהו אחר.
אמה: תביאי לי עוגיה עם חלב לטבול.
אני: לא, מאמי. אנחנו לא אוכלים עכשיו חלב.
אמה: אבל אני רוצה!
אני: לא נורא. תאכלי תפוח טעימי כמו סופי.
אמה: אבל אני רוצה לטבול עם חלב כמו שסבתא נתנה לי.
(אני מתעלמת מהבקשה.)
אמה: אבל אמא שלך נתנה לי!!!
קרעה אותי מצחוק. ובכל זאת עמדתי על שלי בגבורה.

ולסופי יש משחק חדש. היא פונה למישהו ללא התרעה, נגיד סבא, ואומרת: "אני אגיד פיפי ואתה תצחק, טוב? פיפי!!!"
אי אפשר לא לצחוק.

סערה

מזג אויר קרבי תקף אותנו אחרי קיץ אינסופי. במיומנה ביטלו את ההצגות האחרונות של מומנטיטו כי הגג של בית מיומנה התחיל פשוט להתקלף והתעופף לו, ובמשרד של רועי ירדו גשמים וברד מהצהריים. אני והבנות דיברנו על מזג האויר כאילו היינו בריטיים, למדנו לצחוק מהרעם, כי הוא חבר וחמודי, ולהרגיע את לוקה שפוחדת ממנו, כי אנחנו אמיצות.
אני: "אתן יודעות מה זה סערה?"
שתיהן: "כן!"
אני: "מה זה?"
אמה: "זה השערה על הראש שלי."
אני: "לא שיערות, סערה."
אמה: "נכון! שיש גשם, והרוח מעיפה את השערה על הראש לי!"
לא מתווכחת עם זה, מה אני יודעת, אולי משם בא מקור המילה.

סופי בוידיאו

http://www.youtube.com/watch?v=ZUs00sXVt_w

בקסטייג' בייביז

עם שרונה

עם הרובוט נאו ב"מיומדע". וידיאו מהמפגש פה.

מיץ פטל: המחזה

היינו בחצר. ענבר וחבר שלו, לוקה, חיפשו ומצאו שבלולים גדולים בצמחייה וריכזו אותם על ספסל נמוך. הבנות הגיעו לבדוק מה הם עושים ולומר שלום לשבלולים. אמה המשיכה הלאה במשחק שלה, וסופי עצרה לשוחח איתם, ולהמחיז בעזרתם גירסה חופשית ל'מיץ פטל'.
סופי: "שלום חלזונות, אמרה סופי. שלום. מי את? אמרו החלזונות. אני סופי, אמרה סופי. לא! אמרו החלזונות, איזו ילדה את? אני לא אגלה לכם איזו ילדה אני, זה סוד! אמרה סופי, וסגרה את הדלת."

יציאת מצריים

אמה: "סבא ראובן הוא אבא שלך ואת היית התינוקת שלו והוא השכיב אותך לישון ואז את גדלת וגדלת ונהפכת לאמא גדולה שלנו ואז... תספרי על אמה וסופי שהיו תינוקות!"
אני: "סופי ואמה היו בתוך הבטן של אמא..."
אמה: "והן דפקו על הבטן של אמא ואמה אמרה: טוק טוק טוק! אני רוצה לצאת! והיא יצאה, והיא גדלה וגדלה,ואז גם סופי רצתה לצאת, ואז היא גדלה וגדלה ואז סופי אמרה: שלום אמה! וזה סוף הסיפור!"

ואמה בגירסה מרעננת וטעימה משלה לשיר חג ישן:
"ראינו, תצליחו, פירות חנוכה תדליקו
על הניסים ועל הנפלאות אשר חוגגו המטעמים."

חורף

אחרי השריפה המטורפת והקיץ שלא נגמר, ירד הלילה גשם, והתעוררנו לבוקר חורפי משהו. הבנות לבשו סוודר ראשון, ויצאנו לחדר המדרגות לקראת ההליכה לגן. חיכינו לאבא אמירי שיסיים לנעול נעליים ויביא את העגלה. דלת חדר המדרגות היתה פתוחה, ונשבה רוח פרצים. לוקה יצאה בהתלהבות לחדר המדרגות לחכות לו איתנו, וקישקשה בזנב בכל הכח.
אמה: "אוף, לוקה עושה לי רוח עם הזנב שלה!"

סופי מחדשת שיר ישן

"חנוכיה לי יש
בוערת בה האש
ורצה נמלה
על כד קטן נחמד."

מומנטיטו 2

היינו שוב במומנטיטו, וגם בתערוכה. היה אושר גדול. הבנות היו בייבי סלבס. קיבלו הרבה תשומת לב מיוחדת, סופגניות, בייגל'ה, מרצ'נדייס של ההופעה, ובמה לשיר את כל שירי החנוכה. הן פגשו שוב את שרונה, מה שהפיל את אמה סופית לתוך ההתאהבות האחרונה שלה.
הבוקר היא קראה לעצמה שרונה, והסכימה לענות רק ל"שרונה" או "הנסיכה שרונה". כשביקשתי שתבוא לשבת על כיסא, היא אמרה לי "לא. שרונה לא יושבת על כיסאות. היא יושבת רק על קופסא."
היא התכוונה לקאחונים - קופסאות העץ עליהן הם יושבים בהצגה, ואמרה: "אני הולכת להביא קופסה." היא חזרה עם שרפרף ירוק, והתיישבה עליו.
בכלל, קשה לאחרונה לעקוב אחרי משחקי התפקידים שלהן. רגע אחד הן משוחחות -

סופי: "מרי?"
אמה: "מה, ברט?"
סופי: "את רוצה ללכת איתי לטיול?"
אמה: "אתה אמרת שאתה רוצה ללכת איתי לטיול? הו, ברט, זה כל כך מרגש אותי."
סופי: "זה כל כך מרגש אותך, מרי? או..."
(חיבוק קצר, ואז נותנות ידיים, מתהלכות ושרות 'טולילו'.)

ורגע אחר כך, בלי שום התרעה מוקדמת פתאום הן שוב שירלי והיצור, ואני החללית. זה מאוד מבלבל. גם התפקידים שהן נותנות לי מתחלפים בפתאומיות. ("אני אהיה אמא ואת תהיי תינוקת, טוב?" או היום בבוקר, כנראה כי בקושי רואים פה את אבא: "אני אהיה אמה ואת תהיי אבא".)

מומנטיטו!

היינו אתמול, סוף כל סוף, בגנרלית של 'מומנטיטו' שרקחו לנו לחג אבא אמירי ועידו, יחד עם הקאסט המקסים שלהם. היה מעולה, אם כי לא לגמרי גמור, והילדים והמבוגרים שבקהל יצאו מגדרם מהתלהבות והתקשו להשאר לשבת, בעיקר כשהפציצו אותם בטבעות עשן, בועות סבון והתקרבו אליהם עם מצלמות וידיאו שמולבשות על גבי כובעים.
סופי חלתה כמה שעות לפני ההופעה והקיאה בגן פעמיים. פחדתי שהיא תקיא באמצע ההופעה, אבל היא החזיקה מעמד. היתה חיוורת משהו וקצת שפוכה, אבל החזיקה.
אמה היתה ברקיע השביעי. לפני ההופעה אבא אמירי דיבר אל הקהל והודה לכל מי שעסק במלאכה, ואמה נעמדה עלי, וצעקה בקול גדול: "אבא!!! אבא, שלום!!! אבא!!" אבא לא שמע אותה, אבל כל מי שבסביבה כן, ועשה לה ששששש! אני הבהרתי בגאווה שזה אבא שלה, ושיקפצו לנו לעת עתה. כשאמיר סיים לדבר הוא עבר לידינו והיא אמרה לו "קראתי לך מהכיסאות! אבא! תראה!" במשך ההצגה היא היתה מרותקת, והשתתפה מאוד יפה. תפסה בועות וטבעות עשן, שאלה שאלות ומחאה כפיים.
אחרי המופע אני הלכתי עם אמה למשרדים של מיומנה וסופי יצאה עם סבתא מורי החוצה, שם, כנראה מכורח כך שלא מצאה לה כלי קיבול אחר קרוב יותר, סופי הקיאה לה ישר לתוך מחשוף השמלה החגיגית והיפה שהיא לבשה.
מעניין מה משני האירועים יזכר לזמן ארוך יותר.

כשחזרנו ניקיתי את סופי והיא נרדמה מהר. רינתי ולני, שבאו מהקיבוץ והביאו איתן מטבח מהמם, שמיד נכנס לשימוש, עזרו לי בבית, ואמה היתה כל כך מרוצה מהקהל שקיבלה, ומתשומת הלב שמופנית רק אליה וסיפרה להן את 'האריה שאהב תות' מהתחלה ועד הסוף, בדרמטיות מופלאה. כשהיא אמרה, והחוותה עם כף היד: "זאת היתה פשוט טעות כל העניין הזה עם התות," או איך שזה לא הולך, כולנו נקרענו מצחוק. כשאמרתי לאמה שהולכים לישון, היא אמרה לי שיש בעיה, כי היא צריכה לבשל עוד משהו. מפולניה באהבה.

אני רוצה להודות לאקדמיה

לאמה יש וירוס בטן שהשבית כבר חצי מגן תניה, מה שאומר שסופי הולכת לגן לבד כבר יומיים, ואמה בקייטנת אמא. הבוקר העמסתי את שתיהן על העגלה והסענו את סופי לגן. סופי, כשהיא ירדה במדרגות, נשאה נאום תודה של מנצחים: "אתן לוקחות אותי לגן, אמא? אתן באות איתי? אוי! אני כל כך מתרגשת! זה כל כך מרגש אותי!!!"

בהמשך היום הלכנו אני והמשלשלת לבקר את אבא בעבודה. היום אחה"צ יש גנרלית ראשונה, והכל מטורף. אמיר חזר בשש וחצי בבוקר הביתה ויצא שוב בעשר וחצי.
הגענו כדי לעודד ולהעביר את הזמן ואמה קיבלה חולצת מומנטיטו מדליה, החולצה הראשונה שיצא ממכבש הדפוס, והמון קריאות התלהבות מכל עבר. היא חילקה כיפים וחיוכים, אכלה עוגיות ושתתה תה.
חוץ מזה היא מאוד נהנתה לראות את הרקדנים עושים חזרות, ומזה שאמיר הפעיל עבורה את מכונת בועות הסבון.
"אבא קוסם! הוא עשה את הקסם הכי יפה שראיתי בחיים שלי!"
 

מדרגה

אמה באה לבקר את אבא אמירי שעוד היה במיטה. בדרך כלל היא צריכה עזרה כדי לעלות, אבל הפעם היא הסתדרה, ופצחה בנאום סיכום: "הצלחתי לעלות למיטה לבד! איזה מזל שהיתה פה מדרגה ורודה!"
אמיר השתומם: "איזו מדרגה ורודה?!"
ואמה: "המחשב של אמא!"

מה זה?

היינו אצל סבתא מורי. אני וטליה היינו שרועות על המיטה שלה, שקועות בשיחה, כשאמה ניגשה, הצביעה על השידה הקטנה שלצד מיטת סבתא, ושאלה: "מה זה?"
טליה ואני הצענו כל מיני הצעות - פריטים שהיו מונחים שם: שעון מעורר? טלפון? ספר? משקפיים?
אמה אמרה לא, לא, לא ולא.
הצעתי שתראה לנו, אבל היא לא התקרבה, רק שלחה אצבע קטנה, והמשיכה לשאול: מה זה?!
אני: אני לא מבינה למה את מתכוונת, אמה!
אמה: זה!
אני: אני לא מבינה. תראי לי עם האצבע.
טליה: איך קוראים לזה?
אמה: זה!
אני: תגעי בזה עם האצבע!
אמה: לא! זה מעצבן!
אני: מה מעצבן? מה זה?
אמה: אני לא ידעתי. זה מין ג'וק כזה.
טליה: לא, אמה את גאון...
(מזיזה את המשקפיים, ומגלה שמאחוריהם נח לו מין יצור קטן, אפרפר ומכונף.)
אני: זה פרפר לילה או משהו כזה.
אמה באה על סיפוקה ושתינו נקרענו מצחוק על כך שהפצרנו בילדה קטנה לגעת בג'וק.

מבול

על דלת הגן רושמים אנקדוטות מחיי הגן, להנאת ההורים. נכתב שם שבשיעור של שירלי הנערצת על הבנות, הם התבקשו להניח מטפחות על הפנים, לעצום עיניים ולראות דבר שהם מאוד אוהבים. והתשובות של התאומות לבית שור לאיזה דבר אהוב הן רואות?
אמה: כדור.
סופי: את אמא שלי.

אמבטיה. אמה עושה לפינגווין אמבטיה בתוך אמבטיה.
אמה: "ועכשיו נכנס לך מבול לתוך האמבטיה! איזה מבול ענקי! אוי. לא! אל תפחד, זה מבול נחמד!"

הרשומה המאתיים! הוריי!

אבא אמירי החמודי יצר, כתב ומביים את הופעת חנוכה של מיומנה, מומנטיטו, יחד עם עידו, ובנות הבית מאחוריו ברוח גבית, עושות פוווו מרחוק, כי הוא עובד מסביב לשעון. אתמול הגיע הביתה פוסטר של המופע. אחר הצהריים אני והבנות תלינו אותו על המקרר, כתבנו עליו לאבא מסר מעודד ודיסקסנו מה רואים בתמונה. מאחר והבנות לא יודעות מה זה מדען, אמרתי שזה על קוסם, ובזמן שהתלבטתי איך לענות לסופי לגבי מה הוא מחזיק ביד (שיקוי פלאים? מיץ פטל?) אמה מיד פסקה: "זה נוזל אדום."

כאילו דה.

שיר מחאה

שעת השינה חלפה עברה לה, אמה כבר ישנה, וסופי מנסה להבהיר שהיא לא בעניין. שוכבת במיטה, ושרה לעצמה שירים בקול גדול:
"בכל מיני צבעים אני רוקדת לי. אני רוקדת לי בכל מיני צבעים. אני מאושרת מאוד. אני מאושרת מאוד. "

אוזניים

לסופי עלה החום בגן, המסכנה. החזירו לי אותה מוקדם, מה שהיה מהנה לשתינו, דווקא, ואז, אחרי שסבתא מורי אספה את אמה ולקחה אותה לדייט על סופגניית שוקולד עם סוכריות קופצות (?!) ברולדין, אני וסופי הלכנו לבקר אצל הרופאה. סופי סיפרה סיפורים לבובות, אבל זמן ההמתנה לא היה ארוך מספיק מבחינתה, והיא התבאסה לעזוב הכל ולהכנס. אצל ד"ר הרמן היא היתה מעולה פשוט, פתחה פה, נתנה שיסתכלו לה באוזניים והכל. הרמן מאוד התרשמה. גם מההתנהגות, וגם מהדלקת שבאוזן. קיבלנו תרופה.
בדרך הביתה סופי היתה עצבנית רצח, וכל דבר חירפן אותה, אז למרות שהבטחתי לה שנחזור באוטובוס, החלטתי לתפוס מונית במקום. ישבנו במונית, והיא בכתה. שאלתי אותה מה קרה, והיא ייבבה: "אני רוצה לנסוע בטרקטור!!!"

מאוחר יותר מצב הרוח הכללי השתפר, ושלחנו לאבא, סבא וניתאי הודעות וידיאו בהן הבנות אומרות: אבא חמודי!!! ניתאי חמודי!!! וסבא חמודי!!! כולם הרגישו מאוד מיוחדים, והבנות היו גאות. אחר כך צילמתי אותן שרות שיר שהן למדו מהגן. בפעם הראשונה ששמעתי את זה כמעט חטפתי שבץ מרוב צחוק, ואמה הסבירה שזה שיר יפני. זה שיר ארוך נורא שהן שרות בשיא הכוונה. הדבר היחיד שאני זוכרת ממנו זה משהו כמו  "סוי ני מקלונה קויקויקוי". 

bitch.

הבוקר, שבת רגועה במיוחד, אחרי אמבטיה של כמעט שעתיים, שבסופה היינו כל המשפחה ביחד באותם מים בטמפרטורת החדר, התיישבנו להירגע קצת מול מרי פופינס. תוך חמש דקות שתי הבנות היו מרוחות עלי בכל מיני פוזיציות מוזרות. אמרתי לאמיר: "תראה - כל הגורים שלי עלי!"
וסופי מייד ציינה: "את כלבה!"

אמה קראה בספר כזה לתינוקות, שיש בו ציורים של כל מיני חיות, והמציאה סיפור. רצתי להביא עט ונייר כדי לא לפספס כלום מהעלילה הנפתלת: "פעם היה היפופוטם. הוא לא ידע לקפוץ, ולא לשמוע סיפורים, ולא ללחוש. בכל זאת, הוא ידע רק לדבר. בכל שנה האריה החליט שהוא לא רוצה להיות אריה והוא היה רק מתגלגל כל הזמן. ואז אמרה הצפרדע: מה, דוב? כן! אני רוצה לרקוד את ריקוד הסמבה! רוצה לרקוד איתי? פעם אחת לא יכל להירדם ההיפופוטם הזה. הוא היה רק קופץ ולא מתגלגל והיה כל הזמן יושב על עלה רחב ולא רצה להיות היפופוטם. הוא רצה להיות ציפור! אז הוא לחש והפך לציפור!! איזה מצחיק!!! חהחהחה!"

הבדלים

הורדתי לאמה את הבגדים בסלון, לפני האמבטיה.
אני: יש לך בטן!
סבא רובן: תראי, גם לסבא יש בטן.
אמה: אבל על שלי אין שיערות!

חלון!

אמה וסופי מאוד מוטרדות מענייני הגב שלי. אתמול ברחוב אמה נכנסה להתקף אמוק של 'ידיים!!!', שבסופו הסברתי לה, והיא הבינה. היום היא שחזרה את האירוע, באופן מעט שונה: "כבר לא כואב לך הגב? את אוהבת אותנו? את יכולה להיות אתנו בכלל? אני רציתי ידיים כל הזמן, ואז לאמא היה פתרון מיוחד. ואז אמא אמרה: כבר לא כואב לי הגב! אני יכולה להרים אותך!!!"

אמה המציאה משחק:
"אני אגיד חזון, ואת תגידי חילזון, אוקיי?"
"אוקיי."
"חזון!"
"חילזון."
"חזון!"
"חילזון."
סופי: "חלון!"
אמה: "סופי אמרה חלון! זה מצחיק נורא!"

עידו

חני מנסה להלהיב את הבנות על עידו. "נכן שאתן אוהבות אותו?ֿ"
אמה: "לא."
חני: "נכון שהוא חמוד?"
אמה: "לא."
חני: "אבל יש לכן בובה עידו!"
אמה: "כן. את מתחתנת איתו! הם מתחתנים. טולילו. אוווו."
חני:"והוא חמוד!"
אמה:"הוא לא חמוד."
סופי: "אני הייתי בבית של ברייני, ואני ראיתי את עידו, ואני בכיתי. ירדו לי מהעיניים. כל פעם!"
חני: "אבל למה, סופי?"
סופי: "כי אני ראיתי אותו! ואני בכיתי. וירדו לי המון מהעיניים! בפעם הראשונה!"

ואתמול אמה התעצבנה עלי מאוד. היא רצתה שאני אשים לה קרח בבקבוק, ואני רציתי שהיא תבקש יפה ולא תתבכיין.
אני: "אני לא מבינה מה את רוצה כשאת בוכה ככה. תגידי: אני רוצה - "
אמה: "אהההה.....אני לא רוצה! אה...."
אני: "תגידי יפה: אני רוצה - "
אמה: "אה.... אה... את לא חמודה!"

ולקינוח: במקום 'קוקוריקו', סופי אומרת 'קוקירוקי'. זה הדבר החמוד ביותר בעולם.

לאקי

סופי: מה יש לך בבטן?
תניה: יש לי תינוק.
סופי: תינוק?
תניה: כן.
סופי: איזה כיף לך.

איכס טונה

זה מה שסופי אומרת בכל פעם שהיא רוצה להגיד שמשהו פויה.
לדוגמה: "סופי, אל תאכלי את השולחן."
סופי: "איכס טונה!"
"סופי, לא מכניסים חול לפה."
סופי: "איכס טונה! תוציאי לי."
מסתבר שמי שטבעו את הביטוי הם יהלי ועידודו, הבנים הגדולים של הגן, כשנחתה יום אחד טונה על שולחן האוכל. בעיני סופי זה אולי הדבר הכי מצחיק שקרה אי פעם.

כאבי פנטום

נתפס לי אתמול הגב בזמן שהבנות היו באמבטיה. בדיוק חזרתי איתן מהים, שם הן שיחקו במתקן של החללית, והיו מצופות מכף רגל ועד ראש בחול וחול. למזלי, דקה לפני שעשיתי את התנועה שבעקבותיה השתתקתי, אמה וסופי ביקשו את גלגלי הים בצורת ברבור, וישבו בתוכם. גררתי את עצמי לסלון, חייגתי לאמיר שיזעיק את סבא רובן, וחזרתי לאמבטיה. אחרי 20 דקות גם סבא, גם דליה, גם ניתאי וגם אמיר הגיעו... אמיר חזר לעבודה והיתר נשארו. הסברתי לבנות שכואב לי הגב וקשה לי ללכת, וסופי, תוכי קטן שכמותה, התחילה ללכת בבית במעגלים, מכופפת, עם היד על הגב, ולהגיד: אוי! כואב לי הגב! אני לא יכולה ללכת!

תמונות מהחתונה של חני

והגיג של סופי מהאמבטיה: "העולם הוא יפה, העולם הוא צהוב. אני אוהבת את העולם הזה."

הבוקר הקסום של אמה

אחרי ערב עצבני במיוחד אתמול, כשאני הייתי חולה לגמרי, שפוכה על הספה, אמה התעוררה הבוקר עם שיר בלב.
היא שתתה את בקבוק הבוקר שלה בישיבה על המיטה ופטפטה איתי, וכשאמיר נכנס לחדר, היא בירכה אותו ב: "בוקר טוב, אבא!!!" כשהיא סיימה היא הניחה את הבקבוק בצד, ושאלה אותי: "את רוצה לבוא איתי לסלון, יפיפייה?"

נשארנו בחדר. היא ביקשה לקרוא לי סיפור, והבאתי לה ערימה של ספרים. היא מצאה אחד שהיא לא מכירה, והחליטה לספר אותו בכל מקרה. זה הלך ככה: "פעם היתה ילדה מאוד מקסימה והיא חיה בחיים שלה."

דוקטור דוקטור

אמה שיחקה עם טליה וסבתא מורי בחדר של סבתא. טליה בכתה, כי היא היתה חולה ("את רוצה לבכות עוד פעם?") היא הרימה את הטלפון האלחוטי, וקראה לרופא. "הלו? רופא. תבוא לפה. בייביי." טליה שאלה מתי הוא יבוא, ואמה ענתה: "ברביעי בשתיים."
אני נכנסתי, וביקשתי שתזמין רופא גם לסבתא. היא הזמינה. "מתי הוא יבוא?" שאלתי. והתשובה: "99."
הזכיר לי את המדריך לטרמפיסט לגלקסיה, כשמתברר שהתשובה למשמעות החיים היא 42.

מברשת שיניים ואוזניים

סבתא ריטה קנתה לבנות מברשות שיניים חדשות שבתוכן יושבת בובה קטנה של דורה, צפה בים של פתיתי ורודים, וכשלוחצים שם על משהו, אורות מהבהבים נדלקים. בקיצר, דורה מסיבת אסיד. הבנות היו מאושרות לקבל את המתנה, וציחצחו איתה שיניים במשך חצי שעה רצוף בערך.
אתמול, באמבטיה, הן ישבו עם צמד פילים דביקים, ושיחקו איתם יחד בתוך אמבטיה קטנה לבובות (מבלבל, אמבטיה בתוך אמבטיה?)
אמה: "אני אהיה מרי, ואת תהיי ברט. אנחנו הולכים לפארק. טולילולילו."
סופי: "טולילו! אנחנו בפארק! אנחנו בפארק!"
אמה: "אוי! קר לנו! בררר. בואי ניכנס לג'קוזי."
סופי: "אווווי! קר לנו! אנחנו בג'קוזי!!!! שבתוך הפאאארק!"
אמה (פונה אלי): תביאי לי מברשת שיניים של דורה."
אני: "אבל צחצחת כבר שיניים."
אמה: "אני צריכה להבריש לפיל את האוזניים!"
אני: "את האוזניים?!"
אמה: "כן. שיהיו מוברשות. ומבריקות וחלקות."
נתתי לה את המברשת. עם הגיון כזה לא מתווכחים.

תמרי

היום, כשבאתי לקחת את הבנות מהגן, סופי היתה בפנים, ואמה בחוץ. תמר, ילדה בלונדינית קטנה ואסרטיבית, סיפרה לי שאני אמא של אמה וסופי, והלכה. בינתיים סופי הודיעה לי שהיא אוכלת סנדביץ' והציעה לי קצת קרום עם קוטג'. אחרי דקה, הופיעו אמה ותמרי, יד ביד. תמרי הביאה את אמה, ושתיהן היו נורא נורא גאות. כשסיימנו לשחזר את מה שקרה (בליל של צעקות של אמה ותמר: "אני הבאתי אותה לאמא!" "תמרי לקחה אותי ביד, ואני מצאתי אותך, אמא!) תמרי התקרבה אלי, ואמרה: "צריך להחליף להן."

בדיוק כמו אמא

אמה היום הפתיעה אותי ואת סבתא ריטה כשהיא שרה בלי שום בעיה: "סופרקליפרג'יליסטיקאקספיאלידושס."
סגרה מעגל. אני זוכת את עצמי שרה את זה בגן. הייתי היחידה שידע לשיר את זה, וזה היה טריק מאוד מרשים.
אחר כך גם סבתא מורי הגיעה ואמה אמרה: "סבתא ועוד סבתא!"
אחרי כן היא לבשה שמלה שלי, פנתה אלי, ואמרה: "זאת שמלה שלך, נטעלי?"
זה היה כה ביזארי שנקרענו מצחוק, אני ושתי הסבתות. גם היא צחקה, וחזרה על זה שוב ושוב.

געגועי לקיסינג'ר

אמיר: למי אבא התגעגע כל היום?
אמה: לאמה ולסופי.
אמיר: נכון. אתן יודעות מה זה להתגעגע?
אמה וסופי: כן.
אמיר: מה זה?
שתיקה רועמת.
אמה: אני לא ידעתי מה זה להתגעגע.
אמיר: את רוצה שאבא יספר לך מה זה להתגעגע?
אמה וסופי: כן.
אמיר: להתגעגע זה כשמישהו לא נמצא ואתה רוצה שהוא יבוא אליך. הבנתן?
אמה וסופי: כן.
שתיקה רועמת.
אמה: תספר לנו עוד פעם מה זה להתגעגע.

חלוצה

סופי מערבלת את המים באמבטיה ברצינות.
אני: מה את עושה?
סופי: אני פועלת את האדמה.

עובדות החיים 2

סופי: נהר הירדן הוא הנהר הארוך ביותר שיש לנו בחיים בארץ ישראל.

אמה: תניה אמרה לתמרי שיש לה קפיץ בטוסיק!

רחצנו את הבנות, וסבתא מורי אמרה לי משהו כמו 'שאני אוכל להעלות בדמיון..." ואמה מיד קפצה: "סבתא, את אוכלת דמיון?"

חרוזים

לאמה יצא איזה משפט מחורז, במקרה, ואני ציינתי בפניה שזה היה נהדר, החרוז שלה. אמיר ציין שאולי כדאי שאני אסביר מה זה חרוז.
אני: חרוז זה כשמילים נשמעות בסוף אותו הדבר.
אמיר: את מבינה?
אמה: כן.
סופי: כן. אני מבינה.
אמיר: אז בואו נעשה חרוז.
אני: כמו חרוז ו...תפוז.
אמיר: כמו אמה ו...
אמה: סופי!!!

ספר למבוגרים

אמה למדה מאבא שלה את אמנות המצאת השירים על המקום, והיא שרה על המנגינה של "אני בובה ושמי ימימה-מה" את כל הפעולות שהיא עושה, כמו שאמיר לימד אותה. אמה: "אמה מחבקת את יויו, והיא גם מחבקת ת'בובה, וסופי מחבקת את רינת, וכולם נוסעים באוטו הכחול." וכו' וכו' וכו'.

סופי שלפה ספר מהשידה שליד המיטה שלי. זה היה איזה ספר עיון על הפרעות פסיכיאטריות. היא ביקשה שאני אקרא לה, ואמרתי שזה לא יעניין אותה, כי זה ספר למבוגרים. היא לקחה את הספר, והלכה לחפש את אבא שצחצח שיניים במקלחת. הלכתי אחריה. היא פינתה לה מקום על מדרגה קטנה, התישבה, ופתחה את הספר. "אתם רוצים שאני אקרא לכם? אוקיי: הקפה נשפך. מה צריך לעשות? לנקות את הקפה."
וזהו, על פי סופי, עולם המבוגרים כולו על רגל אחת.

אדיפוס שמדיפוס

אמיר התחיל לקחת את הבנות לגן בבוקר. יש להם רוטינה שלמה של שירים ומשחקים לפני שיוצאים מהבית, וזה תענוג לראות. הם נוסעים באוטו הגדול, ומגיעים לכל מיני מקומות, היום אמה החליטו שהם נוסעים לגן החיות, ומשתפים את רינת ויויו, האובססיה האחרונה, בכל מה שקורה.

כשבאתי לקחת אותן מהגן, ראיתי שתלויות על הקיר המון יצירות בגואש בצבעי חום-צהוב-כתום. הם עובדים עכשיו על נושא הסתיו, אז הבנתי שזאת שלכת. בכל זאת שאלתי מה הם ציירו, ואף אחד מהילדים שישבו ואכלו פתי בר סביב השולחן לא ענה לי. תניה אמרה: "אם סופי ואמה לא יודעות, אז כנראה שעשינו משהו ממש לא בסדר." סופי מיד אמרה שהם ציירו "רק עלים כאלה."
אחר כך תניה אמרה שהיה ויכוח קל בין הבנות בבוקר:
סופי: "אבא אמירי הוא הנסיך שלי!"
אמה: "אבל אבא הוא לא הנסיך שלך, הוא הנסיך של אמא!"

אחרי ארוחת הערב, ראינו ביוטיוב את השיר דו-רה-מי מצלילי המוזיקה באיכות מז-ע-ז-עת, ובכל זאת, ג'ולי אנדריוז היא ג'ולי אנדריוז, והבנות היו מוקסמות מהשניה הראשונה.
סופי מיד קפצה ואמרה: "כמו שאבא שר לנו את השיר הזה!"
ואמה, בזיהוי אגדי ומבריק: "היא כמו מרי פופינס!"

קייטי פרי

הוידיאו של אלמו וקייטי פרי הוא אחד החביבים על הבנות. כמובן שנחשפנו אליו לאחר שהעלמה קייטי הוגלתה מססמי סטריט עקב הלבוש הלא הולם איתו הצטלמה לקטע, וזה אומר מחשוף אימתני שלא משאיר מקום רב לדמיון הרך. אני טענתי שזו סתם צביעות, ושמיס פיגי הציגה מחשוף נדיב ברבים מפרקי החבובות, אבל היום, כשאמה הודיעה לי שוב ושוב "אני רוצה להתחפש לקייטי פרי!" אני מודה שקצת התפלצתי.

בדרך הביתה הבנות שתו בקבוקון קטן של שוקו. כשהגענו הביתה סופי עוד לא סיימה.
סופי: "סיימתי!"
אני: "את בטוחה? יש פה עוד קצת."
סופי: "אז נזרוק את זה לכלבים!!!"

ספר אינטראקטיבי

קניתי לבנות שני ספרים במציאון בדיזנגוף סנטר היום: אהרון והעיפרון הסגול, וטיפ-טיפה של חורף.
סופי פתחה את טיפ טיפה של חורף, הצטמררה כולה ואמרה: "זה קר מדי הספר הזה!"
אני: "אז מה נעשה?"
סופי (מחבקת את עצמה חזק): "בררררררר!!!!!!!! נלך לחורף להביא מעיל, לא?"
היא המשיכה להעביר עמודים, והגיעה לציור בו הקיפוד, שעומד לישון את שנת החורף, מתכדרר. היא שמה אצבע על הקוצים שלו וזינקה. "איייי!!!! הוא דקר אותי עם הקוצים שלו הקיפוד הזה! אוי ואבוי!!"

שבת

ראינו סרטון באנגלית על אלמו

והסברתי שהוא עושה בועות סבון.
אמה: "הוא מפריח בועות, אמא."

קטנות מהחתונה

היום אחרנו קצת לגן

וכשנכנסנו הילדים ישבו כבר ב"מפגש בוקר" ושרו עם תניה שיר על האצבעות. אמה וסופי רצו פנימה עם התיקי-תפוח שבר וסוסו קנו להן לפני שנה ומשהו והתיישבו במעגל. מיד גלי קמה ממקומה והתקרבה אליהן, מלטפת את סופי בפנים. תניה אמרה: גלי, איזה מתוקה, את הולכת אל החברות שלך? ומיד תמר קמה גם, והתיישבה לצד אמה. ואחריה חצי מהילדים האחרים קמו גם. זה היה קורע, והסתלקתי משם מהר כדי לא להפריע עוד יותר לשעת הריכוז, שגם ככה די התבלגנה.

חיה טורפת

הלל היה אצלנו, והילדים אכלו ארוחת ערב יחד. לוקה טיילה ביניהם מתחת לשולחן.
סופי: "אממממאאאא... היא אוכלת לי את הרגליים! היא אוכלת את כל הרגליים! לא נשאר לי אפילו טיפ טיפה רגליים!"

גלי

לבנות יש חברה חדשה בגן. קוראים לה גלי, והיא בערך בגילן לפי דעתי.
כבר כמה בקרים שהיא מגיעה בהתרגשות אל הדלת כשהבנות נכנסות, ומלטפת אותן. הבוקר היא נתנה לאמה יד, ואמה אמרה לה: בואי נלך לטייל ביחד. והן הלכו לטייל ברחבי הגן. גלי רצתה לתת יד גם לסופי, אבל סופי קלטה את התחפושת של כיפה אדומה, ונעלמה להן.
תניה סיפרה לי שאתמול הן היו בפנים, שלושת הקצקעס, בזמן שכולם היו בחצר, ופטפטו במרץ. היא אמרה שהן הפכו לשלישייה ממש.

HIGH EXPECTATIONS

ציירנו והדבקנו. ציירתי את סופי, ואמה עזבה את הדף שלה ובאה לייעץ לי.
"בואי נעשה לסופי טוסיק."
אני: "טוסיק?!"
אמה: "כן. שהיא תוכל לרכב על סוס."

אגדות וסיפורים

אמה דפדפה בספר שהיא לא ממש מכירה, בשם 'הדיסה המתוקה'.
"אה! אני יודעת! הדיסה המתוקה! כשהייתי קטנה אהבתי מאוד את הסיפור הזה! ידעתי לקרוא את זה בידיים הקטנות שלי!"

וסופי, באותו הזמן, שוטטה בסלון בתוך איזה סיפור דמיוני. וניגשה אלי: "אמא! היער הגדול מפחיד!"
אני: "אז תגידי לו שאת אמיצה."
סופי: (פונה ממני ומכריזה אל היער) "אני אמיצה! וטובת-טובת לב!"

אל תתני לאור שבחלון לבלבל אותך

אני: "בוקר טוב!"
אמה: "לא בוקר טוב!"
אני: "לא?"
אמה: "לא!"
אני: "אז מה עכשיו?"
אמה: "לילה טוב. עכשיו ישנים. לילה טוב לך ולילה טוב לי."

מאוד מצחיקי

אמה שרה את שיר האייביסי האהוב, הפעם עם שינוי שהיא מאוד מאוד התלהבה ממנו.
זה הלך ככה:
Q R S T U BILLY
W X Y AND ZILLY

קרעה את עצמה מצחוק, ואז אותי.

אחר כך באמבטיה היא שרה את השיר על מספר ארבע מרח' סומסום האמריקאי. יש שם משפט שאומר:
1, 2, 3, 4
chickens that came from the shore.
אמה הרימה קלף של טיקו הסנאי מקלפי דורה שנדבקים לשפת האמבטיה ושרה:
1234
Tico that came from the shore
ואז היא גילתה שזה עובד גם עם בני השור ועם איסה האיגואנה.
לקינוח היא שרה:
1234
Dora dora dora dora
ושוב נקרעה מצחוק כאילו אין מחר.

שלגיה שבחדר

היינו במתחם התחנה. לרותי היתה יומולדת 67, והיו איתנו גם דוידי וברייני, סבתא מורי, אורי, סבא פיסקה ודון, ודבי, הרבנית הרפורמית שהוטסה לכאן במיוחד על מנת לחתן את חני ועידו בעוד שלושה ימים. הבנות עקבו בעיניים לטושות אחרי שתי כלות שהצטלמו שם עם החתנים שלהן.
ישבנו לאכול במסעדה איטלקית. סופי הסתכלה בתפריט. ברייני שאלה אותה מה היא מזמינה, פיצה או פסטה. התשובה: "רק פיצה! אבל גם פסטה."

סופי מצאה חוט אדום והחליטה לעשות מזה סרט לשיער 'כמו של שלגיה'. אינפורמציה חשובה להבנת המונולוג של אמה: בסלון יש לנו דיוידי של שלגיה בעברית, ובחדר השינה באנגלית.

אני: "את שלגיה?"
סופי: "כן. ואני שרה הלואי ש- הלואי ש-"
אמה: "אבל כשרואים שלגיה בחדר של אמא ואבא על המיטה הגדולה, אז היא לא שרה הלואי ש-!! היא שרה:
I'm wishing!!!"
אני: "אמה, את גאון."

כל הזמן פורים

כיפה אדומה

סופי לא הסכימה להוריד את תחפושת כיפה אדומה מהגן במשך שלושה ימים. אני מקווה שביום ראשון נוכל להחזיר את התחפושת (המכובסת, לאחר שספגה מרק עוף, ושאר מטעמים מהסל של כיפה אדומה ומחוצה לוֿ) בלי שהיא תשים לב.

אין יוטרו

אני: אמה, את יודעת שפעם, כשהיית קטנה, היית אצלי בתוך הבטן?
אמה: כן, אני יודעת. וגם סופי היתה איתי.
אני: כן? ומה עשיתן שם?
אמה: שיחקנו.
אני: במה שיחקתן?
אמה: במטבח קטן. והיה גם ארון. ובובות.

איקאה

אתמול הלכנו עם הבנות לחנות הענקית, ובשמה האזרחי - איקאה. ברגע האחרון קבענו עם ריטה, אופירה והילדים שיפגשו אותנו שם, מה שעיכב את היציאה בשעה והכניס אותנו לפקקים איומים. אמה וסופי לא היו מאוד סבלניות. גם לא לנאום של אמיר על מה זה סבלנות, ולמי יש כזאת. אני אמרתי שיש לי, ואמה גם, אבל כשאמיר שאל אם לסופי יש, היא אמרה שלא ובכתה שהיא רוצה להגיע כבר לחנות הענקית.
בסוף הגענו לשלט הצהוב העצום, ואמה וסופי שתיהן אמרו: תודה, אוטו!
באיקאה הבנות נהנו כמו שלא נהנו הרבה זמן. הן בדקו את כל הצעצועים, שכבו על המיטות, הסתובבו בכיסאות מסתובבים (סופי: "כמו הקרוסלה במרי פופינס!") ובישלו במטבח הקטן. אני ואמיר היינו מודאגים לגבי התגובה שלהן כשיגלו שיש בעולם עוד מאות בובות גורי וטרי כמו שלהן, אבל למזלנו זה לא היה רגע של 'להיות ג'ון מלקוביץ'', להפך. נדמה שהנוכחות המאסיבית של דברים מוכרים מהבית נתנה להן ביטחון. קנינו שני דגים שקראנו להם כספיון, והמשכנו לקומת הפיצ'יפקעס בעגלות סופרמרקט, שם אמה וסופי זימרו את האייביסי ולמדו לתת כיף, למעלה עדיף וכד'.
כשחזרנו, ואמה התכרבלה לה במיטה עם גורי, היא סיפרה לו: "היינו בחנות הענקית והיו שם המון המון גורים, ואמה אמרה - גם בבית יש לנו גורי!"
הבוקר, אחרי שסופי עמדה ליד הפרצוף של אמיר עד שהוא התעורר, אמה שמעה את הקולות מחדר השינה ובאה בריצה. היא החליטה לבשל לו משהו. "אני אבשל לך משהו, טוב?" היא אמרה ורצה בחזרה לסלון, כשליד הדלת היא נעצרה, הסתובבה אליו, ושאלה: "אתה אוהב תירס, לא?"

משחק תפקידים

וזה מה ששמעתי מהסלון כשצחצחתי שיניים הבוקר -
אמיר: "מי אכל מהדיסה שלי?"
אמה: "אמר הדוב-אבא."
אמיר: "מי אכל מהדיסה שלי?"
אמה: "אמרה הדובה-אמא סופי."
אמיר: "ומי אכל מהדיסה שלי?!"
אמה: "אמר הדובי-הקטן אמה. לא, אבל, אבל, אבל אני זהבה!"

ABC

סופי ואמה שרות את שיר האלפבית האנגלי כמו מקצועניות. חשבתי שזה שווה ציון ותיארוך.

תמלול

אמה משחקת עם בובה קטנה של שלגיה.
"את תחכי לי כאן בין הרגליים בזמן שאני אסדר את החדר. (שרה) מדיסין גו דאון, מדיסין גו דאון. (שיר סידור החדר ממרי פופינס) אני רוצה לכסות אותך בעדינות בעלי כותרת. מה פתאום!!! הגמדים הלכו לעבודה. רוצה גם ללכת לעבודה עם הגמדים? בסדר. אני אקח אותך. אוי! את רוצה לישון? כן! עכשיו לילה. אני לא הולכת. אני אמא שלך. אני רק מספרת על הגוגונים. אני נשארת פה. גו גיגי וגה הלכו לחפש בכובעים ובעצים ובהר ובטלפון. הלו הלו טלפון."
שקט.
אני: "מה, היא כבר ישנה?"
אמה: "היא כבר כיפה אדומה. לילהלילהלילהלי. יש לה שמלה אדומה ויש לה כובע ומעיל."

חופש שמחת תורה

או משהו כזה. חן שלחה לנו תמונה של הלל רוכב על סוס. הראיתי אותה לבנות.
אמה: מה הוא עושה?
סופי: הוא רוכב על סוס עכשיו!
אמה: אז נפגוש אותו ביום אחר.

עובדות החיים

סופי: "אמה, למה הערובה היא עצובה?"
אמה: "הערבה היא קצת עצובה."
סופי: "היא עצובה. לא?"
אמה: "הערבה עצובה כי אין לה טעם ואין לה ריח. והאתרוג שמח."
סופי: "הוא שמח מאוד. חמוד כזה. הוא אוהב אותי, נכון?"
אמה: "כי יש לו טעם וגם יש לו ריח."
סופי: "ולהדס יש ריח אבל אין לו טעם. נכון?"
אני: "נכון! ומה עם הלולב?"
סופי: "אין לו ריח. הוא בארבעת תנינים."
אמה: "ארבעת המילים!"

כבר סידרנו הרכבת

סופי גררה את גיגית הכביסה הכחולה מהאמבטיה למרכז הסלון, ושתי הבנות נכנסו לתוכה.
סופי: טווו! טווו!
אמה: טווו! טווו!
סופי: שקה שקה טווו! טווו!! אנחנו ברכבת!
אמה: הרכבת נוסעת!!!
סופי: שקה שקה טוווו! טוווו!
אמה: הגענו לתחנה!
(יוצאות מהגיגית ומתהלכות בסלון כמו שתי שיכורות.)
אני: לאן הגעתן?
אמה: ליער הקסום!
אני: באמת?
סופי: יש פה המון פרפרים ביער הקסום!
אני: ומה עוד?
אמה: חד קרן יוניקורן!
אני: מי לימד אותך להגיד יוניקורן? דורה?
אמה: כן. הוא החליק בקשת בענן.
סופי: וואו! איזה פרפרים מדהימים!
נפתחת הדלת. אמיר שחזר מהעבודה נכנס לסלון.
אמה: אנחנו ביער הקסוווום!
סופי: אנחנו ביער הקסווום!!!

מאוחר יותר כנראה שפג הקסם ולא הודיעו לאמא -
אני: (בניסיון נואש להשוויץ לאמיר) אמה, תגידי לאבא איך אומרים חד קרן באנגלית.
אמה: אני לא יודעת.
אני: פרוג?
אמה: לא.
אני: אלפנט?
אמה: לא.
(הילוך מהיר על עוד חמש חיות ואמה שנקרעת מצחוק)
אני: אז איך?
אמה: HORSE.

סוף סוכות

מחר חוזרים לגן מחופשת סוכות, ובאמבטיה אמה וסופי בנו עוד סוכה במרץ, רק שהריחוק מהגן קצת בלבל את המושגים. הן שיחקו בקלפים של דורה לאמבטיה, והדביקו אותם לדפנות.
אמה: "שמים בסוכה את ארבעת המילים!"
אני: "את מה?!"
אמה: "ארבעת המילים! ארבעת המילים!"
אני: "מה זה ארבעת המילים?"
אמה: (מוציאה קלפים) "יש ערבה, היא עצובה. עוד אחת ערבה. היא גם עצובה. יש הדס. ועוד הדס. והנה כריש. ארבעת המילים יוצאים לטיול."
סופי: "ערובה! היא עצובה! ואתרוג. ועוד אתרוג. ועוד אתרוג."
אמה: "ועוד אתרוג. ועוד אתרוג. ארבעת המילים!!!"
סופי: "ארבעת תנינים!!!"

חופה וקידושין

אני חושבת שכל עניין החתונה של חני הכניס את הבנות לאמביציה. היינו אצל סבתא מורי ובחדר של הבנות (שלא לומר בקומה התחתונה כולה, שמוקצה זה מכבר לבנות) יש הינומה ורודה. טליה חבשה אותה, ואז אמה רצתה גם. היא אמרה שהיא כלה, וכששאלנו עם מי היא רוצה להתחתן, התשובה היתה 'עם סופי'. אחר כך הן התחתנו. ('את רוצה להתחתן איתי?' 'כן.') וגם סופי חבשה הינומה. הן התחבקו ונפלו על הטוסיק.

החותך

אמה וסופי לא ממש מבינות איך משתמשים במילה הכה-נפוצה פה בבית - 'אחותך'.
אמה: "אבל אני רוצה לשבת ליד החותך שלי!"

ניתאי היה פה יום אחד, וסיפר שהיתה להם בבית לטאה על התקרה, והוא נאלץ לרדוף אחריה עם מטאטא כי טליה נכנסה להיסטריה מוחלטת. אמה פנתה אליו, הרימה שתי ידיים בתנוחת עורכת הדין המפורסמת שלה, ואמרה: "אבל היא מפחדת!" קייס קלוזד, כמו שאומרים.

היינו היום בקיבוץ, בסוכה של רינתי. זו הסוכה החמישית שלנו. יש את הסוכה שבחצר, שעופר בנה, יש את הסוכה בגן (שם היתה מסיבה, ודנה, אחת הגננות, אמרה לי לשים לב לבנות שלי שהן היחידות שאוכלות בורקס עם מזלג, מה שמשלים את הלוק הבריטי התקופתי שלהן), יש את הסוכה של אופירה שהיינו בה אתמול, ואת הסוכה שאמה וסופי בנו באמבטיה, מקלפים של דורה, ברווזים וכל מיני כלים. הן אמרו שיש גם ארבעת המינים, אתרוג ולולב וערבה. התביישתי שלא זכרתי מה המין הרביעי. עכשיו אני כבר יודעת שמדובר בהדס. בשנה הבאה לא יתפסו אותי לא מוכנה. הסוכה של רינתי היתה הכי מהממת, עם אורות קריסמס ומלא קישוטים. שרנו מלא 'והשמחה גדולה-לה-לה-לה', שיר הסוכות החביב על סופי, ו"הלוואי ש - " משלגיה, החביב על אמה. גם ניתאי וסבא ראובן היו, והבנות קיבלו מסבתא מרים בובות מדברות מדהימות.

הערב סופי סיפרה שבגן "תניה מרימה את אמה. היא משכיבה אותה ככה. כי היא בוכה."
אני: "למה בכית?"
אמה: (בפרצוף טראגי) "כי את הלכת. אני בכיתי והמון דמעות התגלגלו לי מהעיניים ואני רציתי אותך!"
אני: "תני לי חיבוק." (מחבקת אותה)
אמה: "תלכי מפה! תספרי לי סיפור!"

משהו

7 בבוקר. אמה וסופי על הספה בסלון.
אמה: אמא, אנחנו רוצות משהו.
אני: איזה משהו את רוצה?
אמה: אה... עוגיה.
אני: אין עוגיה עכשיו. את רוצה מים?
אמה: כן!
סופי: גם אני רוצה מים!
(אני מגישה את המים. הן שותות, מרוצות.)
אמה: יש שוקו?

חידושי שפה

אחרי שמיצתה את ראש השנה ("עוד פירה עוד פירה, כמה טוב יהיה בשנה בשנה הבאה"), סופי מתכוננת לסוכות בכל הכח. היא כל הזמן שרה את "סוכתי הסוכה" ואת "פטיש מסמר ניקח מהר". היום צותתי לה כשהיא הגיעה לבית השני, וזה הלך ככה: "מהר, מהר, אסור לקטר. סוכה לבנות, בנים ובנות".

ואמה כל הזמן משחקת עם בובות במשחקי נדמה לי, ומקריינת את המהלכים כמו מתוך ספר. זה נשמע בערך ככה:
"אוי ואבוי! אומרת הבובה. מה קרה? אומרת אמא שלה, אני פה!"
וברגע זה, מאחורי -
"יש לי סיכות בקוקיות! כמה זה יפה לי! אני רוצה להראות את זה לאבא!"

דיווחים

אז ככה, היום כשבאתי לאסוף את הבנות מהגן, תניה סיפרה לי שבמפגש הבוקר, הם שרו כל מיני שירים, כשפתאום אמה זינקה ואמרה: אבל שרנו כבר את השיר הזה! הם נאלצו לעבור לשיר הבא.
ודנה, אחת הסייעות, סיפרה שהם הכינו עוגיות, וכל ילד יצר צורות בבצק. כשהגיע הזמן לשים את היצירות לאפייה בתנור, סופי לא הסכימה. לא עזרו שכנועים. היא הגנה על הבצק שלה בחירוף נפש כי היא אמרה שהתנור יכאיב לו. בסוף דנה ויתרה והן שמו את העוגיות של סופי בסיר בצד.
הערב, אצל סבתא יעל, סופי נפלה קדימה וקיבלה, כנראה, מכה ברגל. מאז היא מסרבת לדרוך. כשהיא יושבת זה לא כואב לה ואפשר ללחוץ ולסובב כמה שרוצים, אז ויתרתי לה בינתיים. נראה איך היא תקום מחר בבוקר.

וידיאו בוקר

http://www.youtube.com/watch?v=8vnSSaA6Ao0

כנות

דורה: ילדים, אתם רוצים לבוא איתנו יחד לחפש את החיות???
סופי: לא. לא בא לי.
(והולכת לחדר השני.)

דוד גיבור

אחרי ארוחה אצל ברייני, אצל אופירה, אצל ניתאי וטליה ואצל דודו ויגאל, הגיעה ארוחת חג אחרונה: הערב אצל סבא ראובן.

סופי שרה לכולם שנה טובה, כשציינתי שדוד גיבור אשר על המשמרת זה בעצם ניתאי. היא הפנימה. אמה אמרה שבניגוד לה ולסופי, לניתאי אין כרית. (זאת לא אפליה, הוא גבוה ולא צריך לשבת על כרית ליד השולחן.)
וסופי, פואטית עד אין קץ: "הגיבור עצוב!"

ברוכים הבאים לבית הבובות

וידיאו פה.

מחרשה רתומה לשתי שוורות

אתמול לקחנו את הבנות, אחרי שהיינו אצל אופירה בצהריים, לראות את הדירה בי.ל. פרץ. קיבלנו השבוע את המפתח, ואמיר הסביר שאנחנו עומדים לראות בית ריק. הן נורא התרגשו, וכל הדרך למעלה הן קראו "אין בו צעצועים! זה בית ריק!". כשנכנסנו לדירה סופי חיבקה את הקיר ואמרה: "אוווו... בית ריק!". כשחזרנו אמה קצת נלחצה. היא התחילה להגיד: "אבל... אבל כל הצעצועים שלנו פה! והטלביזיה שאנחנו רואים דורה!" הרגענו אותה שאנחנו לא עוברים לשום מקום.

היום נסענו לבית של דודו (דבי) אחות של ברייני, ליד בית שמש. יש להם בית על עץ, וכרם, ויקב קטן, וטרקטורים, וענבים, ורימונים, והיה מאוד כיף. אמה וסופי שיחקו עם תום ובר שהרכיבו אותן על מיטה עם גלגלים ויצרו מין מחרשה מאוד מעניינת. הנה הוידיאו, והתמונות:

לראש ולא לזנב

רבע לאחת עשרה בלילה, ועד לפני כמה דקות סופי התייפחה בחדר ש"אין לי כח לישווווווןןןן!" מה שאומר שהיא עייפה מדי ולא מצליחה להירדם.
היתה ארוחת חג מעולה אצל ברייני. חני חזרה מגרוזיה מקופלת מכאבי בטן, אבל חוץ מזה כולם נראו מאוד מרוצים. אמה וסופי, בשמלות לבנות וסרטים ורודים בקוקיות, היו עסוקות בלסגור את עצמן בחדר של ברייני ולהגיד לכולם לצאת משם, שוב ושוב. זה אחרי שהן שיחקו במשך שעתיים בערך באוסף הברביות המדהים של הפירסטנברגים. היה כיף גדול, והן קיבלו כריות טינקרבל מסבתא שכרגע הן ישנות עליהן, ושני ספרים משירלי, אמא של ברייני. באוטו שמענו את דיסק חגי תשרי שלנו, וכשהגיע השיר על המטריה, הן כל כך שמחו "זה השיר שלנו!" ו"אנחנו אוהבות אותו!" אמה מיד התחילה לשיר מכל הלב.
שנה טובה לכווולם.

ראש השנה!

התעוררנו הבוקר, ושאלתי את הבנות איזה חג היום. סופי מייד ענתה ש'חג יום השנה' היום. היא התחננה שאני אוריד את הקרש מהמיטה כדי שהיא תוכל ללכת כבר לברייני למסיבה. לברייני נלך בערב, הבטחתי, אבל קודם צריך ללכת לסנטר, לקנות כמה מתנות לחג.
נסענו לסנטר, קנינו צעצוע ליהל ושני עטים עם בובות של שלגיה וטינקרבל בקצה שלהם לבנות. זה העסיק אותן בשעתיים הבאות. הן כיסו אותן בשמיכות ממגבונים. מפעם לפעם התקשרנו כדי לשיר למישהו שנה טובה, וסופי התמחתה בלשיר את זה עם הקדשה אישית: שנה טובה לך סבתא/דליה/רינתי/לני/חני וכו'.
הייתי אובדת עצות לגבי המתנה של ברייני והבנות הציעו שנקנה לה ברביות.
פגשנו את הלל וחן בצומת ספרים, שם הן ישבו וקראו איזה 20 דקות על נסיכות ופיות וכאלה, הלל סידר את הספרים על מדפים, ואני השלמתי קצת מתנות. בסוף קנינו לברייני את "אל תגע בזמיר", באנגלית כמובן. אני בונה על כך שהיא לא קראה את זה מגיל 15. אולי בסוף יתברר שבכל זאת היה עדיף לקנות לה ברבי.

סייעת

היום כשבאתי לקחת את הבנות מהגן, תניה הודיעה לי שיש לה עוזרת גננת חדשה בשם אמה. היא אמרה שהיא כל הזמן בודקת שלכולם יש את מה שצריך, שלא מדלגים על אף עמוד, ושהכל מתנהל כשורה. היא אמרה שסופי משחקת לה, ואמה כל הזמן בפוקוס מוחלט על כל מה שמתרחש. היא סיפרה גם שכל השבוע היא (תניה) התחפשה והגיעה בתור "גברת ראש השנה" כדי להסביר על החג, והבוקר היא הבטיחה לילדים שבקרוב שוב תגיע גברת ראש השנה. אחרי שעתיים אמה ניגשה אליה ושאלה: מתי תגיע כבר גברת ראש השנה? היא הבטיחה לה שבקרוב.
אחרי הגן פגשנו את בר וסוסו במשחקייה של גן מאיר. שלושת האתלטים ממש לא ידעו מה לעשות עם כל המתקנים האלה. סוסו אמר על כל מיני דברים שהם רכבת, והתנדנד קצת בנדנדה, ואמה וסופי עשו כאילו שהן במדבר או משהו כזה. לא קלטתי את המשחק עד הסוף. אחר כך שתינו מיץ בבית קפה, ובאיזשהו שלב סבא ראובן הצטרף אלינו.בדרך חזרה סיפרתי לו שבת, בחורה שהיתה עוזרת גננת בגן של אוריאנה ועזבה כשהפכה להיות מתמודדת מצויינת בכוכב נולד, באה למיומנה פתאום ופגשה את אמיר. היא אמרה לו שהבנות שלו צריכות גננת משלהן, כי הן כל הזמן רוצות פעילויות. כשחזרנו הביתה, אמה פתאום אמרה לי: "פגשתי את בת." כששאלתי אותה איפה, התשובה היתה: "בכוכב נולד".אחר כך סופי אמרה שהיא אוהבת את סוסו כי הוא "בוכה הווו הווו חמודי שלי", ואת בר כי היא "חברה שלנו".
בארוחת הערב אמה החזיקה שני קרטיבים קטנים, הציבה את המקלות בזוית של 90 מעלות, ואמרה: "זה מחוגים בכאילו!"
את התמונות המצורפות קארין צילמה ביומיים שלפני תחילת הגן. הנה היא וסופי בחיבוק של אהבת אמת.

רוצה עוד פסטה?

אתמול סופי ואמה, ששוקדות עכשיו על כל שירי תשרי, התחילו לרקוד עם מטריות את השיר של דתיה בן דור "ילדה אחת ומטריה אחת יצאו בגשם לטיול נחמד". נחמד, נחמד, אבל השיר היה בריפיט בערך חמישים פעמים. כשהגיעה השעה לאכול ארוחת הערב היה קשה מאוד להפריד בין סופי לבין המטריה. ברגע שהושבתי אותה היא התחילה לבכות: סיימתי! אני רוצה ארטיק קטן!!!! שוב ושוב ושוב. הסברתי שהיא לא תקבל ושעכשיו אוכלים. לא נשברתי, ובשלב מסויים גם אמה התחילה לענות לה.
סופי: אני לא רוצה אוכל! אני רוצה ארטיק קטטטןןןן!
אמה: אבל לא תקבלי סופי! עכשיו אוכלים אבל!
סופי: לאאאא! סיימתי!
אחרי רבע שעה כזאת, אמה לקחה פסטה ושוב ניסתה את שיטת ההנפשה שעבדה היטב ביום הקודם.
אמה: תפתחי לו! הוא בוכה! הוא רוצה להכנס!
סופי צחקה ונתנה לו להכנס, ומיד נעשתה כל כך רעבה שהיא בכתה לי: אני רוצה לאכול! והחזרתי לה את הצלחת.

אחר כך באמבטיה שמעתי את אמה, בפראפרזה על 'שישו ושמחו בשמחת תורה': "סוסו וסיפור ושמחה גדולה." שאלתי אותה על מה השיר הזה, והיא אמרה, בלי להתבלבל: "על סוסו!"
אדון סוסו בן השנה וחצי, בנה הלונדוני והחתיך של בר, ביקר אותנו ביום הקודם והביא לבנות מימיות דורה, ובכך קנה את עולמן לנצח. או לפחות עד הביקור הבא שלו בישראל.

את רוצה פסטה?

הערב סופי לא ממש רצתה לאכול, ואמה לקחה את המשימה על עצמה. היא הרימה חתיכת פסטה, טבלה אותה בקטשופ והובילה אותה אל פה הסרבנית.
"את רוצה קצת פסטה, סופי?"
סופי נענעה בראשה במרץ לשלילה.
"אבל היא טעימה! אבל היא רוצה להכנס! הוהוהוהו... היא בוכה אבל! היא רוצה להכנס לפה שלך!"
הלא יאומן קרה. הקטנה פתחה את הפה ואכלה.

חלות

אמה וסופי הלכו היום לגן. נכנסנו והן ישר רצו והתיישבו ליד טניה לשמוע סיפור. כשאמרתי ביי הן אפילו לא צייצו. יצאתי משם מרחפת על עננים. כשחזרנו בצהרים לקחת אותן הן הגישו לנו חלות קטנות של יום שישי שהן אפו והיו מאוד גאות בעצמן. הלכנו לקנות לנו ארוחת צהריים של סביח לאבא ואמא ופוואפל לבנות, אבל אחרי כל החלה הן כבר לא אכלו כלום. רק דיברו בלי הפסקה בזמן שאני ואמיר אכלנו. אחרי זה הן נשכבו לבד לנוח ונרדמו בלי שאף אחד ישב לידן או יספר להן סיפור. קלאסה.

אחה"צ היינו אצל סבתא מורי ששלפה מהבוידעם את הבובה שלה משנות החמישים, לה היא החליטה היום לקרוא מיכלי. הבנות רבו על מיכלי, רקדו איתה וסיפרו לה סיפורים. הבובה החצי קרחת עם האצבע השבורה לא נהנתה ככה שנים.
הן מאוד אוהבות להדליק ולכבות את מנורות הלילה שמעל המיטה של סבתא, וסופי אמרה: אני מכבה את האור! ומיד אחרי זה, כנראה בניסיון לומר את ההפך , אני מדליקה את החושך!

בדרך חזרה, הכוכבת, שמאוד אוהבת לפטפט במוניות, צעקה "וואוווווו" בכל פעם שהמונית פנתה, ואז אמרה בחומרת סבר ובווליום רציני: "זאת מונית מסוכנת מאוד!" ו"היא מסוכנת המונית הזאתי!" ואחר כך "צריך לנקות אותה! בואו ננקה אותה!" אני וסבתא מורי נקרענו מצחוק. הנהג לא ממש.

עידן חדש בגן תניה

היום כבר השני בספטמבר, ואתמול אמה וסופי התחילו גן חדש, גן תניה. (שזה כמו טניה, אבל אחר).
אתמול הייתי שם איתן מהבוקר עד 12 בצהריים, והיום הן נשארו בלעדי מתשע ועד 12 וחצי כמעט. הן מאוד נהנו, ואנחת הרווחה שלי נשמעה מגן תניה ועד נתניה, לדעתי.
אתמול ילד חדש נוסף בגן בשם יונתן חילק לכולם עוגות גזר ובננה שהוא אפה עם אמא שלו. הן היו ארוזות בתוך מין גביעי מאפין צבעוניים נורא, ואחרי שאחת הגננות קילפה לסופי את הנייר, היא התבאסה ורצתה עוגה חדשה, בצבע אדום. לא הסכמתי, כי ידעתי שלא בעוגה היא מעוניינת, אלא רק בעטיפה, ואחרי כמה דקות של תסכול, אמה פתאום הציעה לתת לה את העוגה שלה, שהיתה נתונה עוד בעטיפה כחולה. היא היתה מרוצה והסכימה להתחלף. בערב סופי סיפרה את הסיפור: "אני בכיתי. הוהוהו. אני רציתי עוגה אדומה."
אני: "ומה אמא אמרה?"
אמה: "אבל אין עוגה אדומה, סופי!"
סופי: "זה מה שיש!"
אני: "ומה קרה אז?"
סופי: "אמה נתנה לי עוגה כחולה! עם נקודות כאלה!"

אחר כך הן אכלו חמשושים, שזה מין קרטיבים פצפונים בכל מיני צבעים שמגיעים בשקית של חמישה. אמיר ואמה קנו אותם במכולת.
סופי לאמה: את סיימת? את רוצה עוד אחד?
אמה: כן.
סופי (אלי): אנחנו רוצות ארטיק צהוב.
אני: רגע, בואו נעשה הפסקה קצת.
אמה(במהלך אסטרטגי מבריק): אבא, אתה רוצה להביא עוד ארטיק לי?
סופי: וגם לי. ארטיק צהוב.
אבא: אבל אם אני מביא אז לא מחליפים. רק צהוב וזהו.
אמה: רק צהוב!
אבא: לא אדום, לא כתום ולא חום.
אמה: רק צהוב.
אבא: בטוח?
סופי: לא. אני רוצה כתום.
(אבא חוזר עם צהוב אחד וכתום אחד. מחלק לבנות הנרגשות)
אמה: ארטיק צהוב!
סופי: איזה ארטיק חמוד מאוד! הוא ג'ינג'י!

כיוונים

אני: איפה אבא עובד?
אמה: בתל אביב.
אני: מה הוא עושה?
סופי: הוא משחק עם אנשים.
אני: ואיך קוראים למקום שהוא עובד בו?
אמה: אני לא יודעת.
אני: מ...
סופי: ...ניה. גרמניה.
אני: לא... מיו---
סופי: מנה!
אמה: ברחוב גרמניה.

אמה קלטה כבר את העניין הזה של רחובות שגרים בהם. היום היא הפכה את הטרקטור הזנוח שלהן למונית, וכששאלתי לאן המונית נוסעת, היא אמרה: לרחוב הס!

והיום לראשונה הן הודיעו לי שהאוכל "מגעיל!". זה היה דני שוקולד שהבאתי מהמכולת, ואחרי כמה כפיות הן הודיעו ש"מעדני שוקולדי מגעיל!" ואחר כך פשוט צעקו "זה מאוד מגעיל" איזה 17 פעם בהנאה רבה.

קונגרס

השקייה

היום באמבטיה, אמה לקחה כוס, מילאה אותה במים מהברז ושפכה לסופי על הראש. הופתעתי לראות שסופי לא מתעצבנת, כשהיא הסבירה: "אני פרח."

ולפני שסבא ראובן הלך, אמה ביקשה ממנו כמה פעמים שישאר. "סבא לא הולך. אתה נשאר איתנו." ככה היא גררה אותו עוד איזה עשרים דקות, עד שהוא היה כבר חייב ללכת.
סבא ראובן: "אני צריך ללכת. למי אני הולך?"
סופי: "מי קוראת לך?"
סבא: "דל-"
סופי: "יה!"
אמה: אבל - אבל אין לך מפתחות!"
סבא: "יש לי מפתחות."
אמה: "אבל - אבל... מה?"
סופי: "אבל מה?!"
סבא הלך, בטח מלא ברגשות אשמה. עד שהוא יצא מהדלת הן כבר שרו שיר מהגוגונים.

מסכימות לא להסכים

שוב הבנות היו עם קארין בסלון ואני הייתי בחדר. הן כל הזמן רצו שאני אצטרף למשחקים, וקארין אמרה: אמא עובדת על המחשב הורוד שלה!אמה: המחשב של אמא לא ורוד! הוא לבן!
סופי: הוא כן ורוד!
אמה: הוא לא ורוד! הוא לבן!
סופי: הוא ורוד!
(ויכוח, ויכוח, ויכוח, ואז:)
אמה: הוא לבן, רק המכסה ורוד!
סופי: נכון.

לבנות יש נאמבר חדש

זה נקרא "יופי של כובע", מתוך להיט הבית התורן, הגוגונים. הן עושות את זה בליווי כובעים אה-לה- שורת המקהלה. וידיאו בקרוב. בינתיים היום נעלם אחד הכובעים והגזרה במתח.

סופי מצווה על כולנו ציוויים. רוב הזמן זה: "אסור לכם לדבר פה! סטופ! NO!" ואז מגיע ההסבר: "אני אוכלת פה כבר!" או "אני מציירת עכשיו!" או "אנחנו עסוקות מדי!" היום בצהריים הן היו פה עם קארין בזמן שאני עבדתי והיא הגיעה אלי לחדר עם בובת שלגייה ועשתה איתה כאילו היא עפה ונופלת על המיטה כמו בפיטר פן, וזימזמה לעצמה "ווי קן פליי, ווי קן פליי". קארין קראה לה לסלון, שם ההכנות למסיבת יום ההולדת הגדולה של הברביות היו בעיצומן, והיא רצה, אבל שכחה את הבובה על המיטה. אחרי כמה שניות היא חזרה, אמרה: "סליחה, לא התכוונתי. התבלבלתי." לקחה את הבובה, ויצאה שוב.

הן רואות עכשיו פרק בדורה, ואמה הסתובבה לאמיר ואמרה: "למר מפה יש כובע של כדור-בסיס!" הוא כמעט התעלף.

ברביטיים

הברביות פרצו לחיינו בסערה. אמיר נסע לגרמניה ליום אחד, וחזר עם ארבע ברביות חדשות. שתיים שהן שלגיה וסינדרלה, ושתיים שהן "ברבי-פאשניסטה", ומציגות שתי אופנות שונות. אחת בסגנון הרג'וקו חמוד כזה עם תיק כלבלב, והשני בסגנון רוק סבנטיז גלאם עם תיק גיטרה. הריב על שלגיה מתמשך עד רגעים אלה. הוריי. ניצחון 1:0 לברונטית נגד הבלונדה.
הדבר הראשון שסופי אמרה היום כשהיא התעוררה בשש וחצי בבוקר: "אני רוצה ללכת לסלון כבר לשחק עם הברביות שאבא קנה לנו אבל!" ואז, כשהיא הגיעה למחוז חפצה: "אני התגעגעתי אליכם כל כך!"

עם ניתאי וטליה

אמה וסופי היו היום בקייטנת ניתאי וטליה, במסגרתה הם ביקרו בגן מאיר, פגשו את הצב בבריכה, הלכו לדיזנגוף סנטר, התגלשו בפיל וחיבקו בובת דייגו חמודי שלי ענקית בטויס אר אס.
כשהן חזרו הביתה אמה סיכמה: היה הכי כיף!
אחרי יום שלם במחיצת טליה, בארוחת הצהריים סופי אמרה: או מיי גאד!
בהמשך הבנות צרחו עלינו בשאגות רמות ש:אסור לדבר! ו-אסור לצעוק! ואז מיד, בראש מורכן ומתיקות: סליחה. לא התכוונתי. ואז חיוך זדוני.
אחר כך סופי הוציאה את הקש מהאקטימל שלה והפכה את טליה בכח הקסם שלה לתפוח אדמה. אמה הפכה את כולנו לפיות. גם את ניתאי. היא אמרה שהוא פיו.

כאילו דה

סופי במיטה: המוצץ שלי! אני לא מוצאת אותו!
אני: מה קרה לו?
סופי: אני לא יודעת! אני לא רוצה אותו אבל.
אני: אז למצוא לך או לא למצוא לך?
סופי: למצוא! ברור!

לדורה יומולדת

והשמחה רבה
http://www.youtube.com/watch?v=hM-XGoq9AWU

קיבוצניק

בדרך לקיבוץ הבנות נקרעו מצחוק. זה היה אחרי שסופי כמעט נרדמה ואבא אמירי ניסה להעיר אותה בקריאות סוווופי! נמרצות. היא עצמה את העיניים בכל הכח וצעקה לו בחזרה: אתה לא קורא לי!!! אסור לקרוא לי!!!

וכשקמנו בבוקר שבת בשבע וחצי בבוקר ויצאנו אל הסלון של רינתי, לא היה אף אחד ער. הבנות פצחו בשרשרת ארוכה של חקירות: "איפה אנחנו? מה זה המקום הזה? של מי הבית הזה? איפה רינתי ולני???"

שירלי טמבל

ברייני שלחה לנו לינק לשיר של שירלי טמפל ביוטיוב. הבנות הסתכלו.
סופי: מה אמה עושה? היא שרה!
אני: זאת אמה?ֿ
סופי: כן. היא שרה את השיר שלה.
אני: אמה, את יודעת לשיר ככה?
אמה: (רוקדת מצד לצד) כן.
העברתי לקטע אחר. זה היה סרט שבו שירלי טמפל היא ילדה ענייה שמוצאת בובה בזבל וילדה עשירה לוקחת לה את הבובה ותולשת לה את הידיים והרגליים.
סופי: מה היא עושה לבובה של אמה?!
העברתי מהר לשיר אחר של אותה שירלי, הפעם בצבע.
אמה: זה סופי שרה! כשהיא היתה קטנה!

סבתא בטלביזיה

התיישבנו לצפות בסבתא מתארחת בתוכנית אקטואליה בערוץ 2. הבנות מאוד שמחו לראות אותה, וסופי שאלה: מה סבתא עושה? אמרתי לה שתיכף היא תדבר, והרי זה פלא - סבתא מיד התחילה לדבר. סופי ניסתה גם: עכשיו היא תרקוד!
לא הלך.

לטס מייק א דיל

אמה עשתה איתי היום את העסקה הראשונה בחייה, ולכן אפשר לומר שהיתה זאת גם עסקת חייה:
אחרנו מאוד לגן הבוקר, וארגנתי אותן מול הטלביזיה, כשפתאום התחיל פרק של דורה, דבר שלא קורה בד"כ, כי ברבע לתשע הן תמיד בגן.
אני: יאללה. הולכים לגן.
אמה: קודם רואים דורה. אחר כך הולכים לגן.

אני מתביישת לומר שהצליח לה, כי אבא אמירי נכנס בדיוק לסלון, והיא מיד אמרה לו שהיא רואה עכשיו דורה. הוא ביקש ממנה חיבוק, והיא הסכימה 'לראות דורה על הרגליים של אבא'. וכך חיכינו עד הקטע של 'מאיזה חלק אתם הכי נהניתם' עד שיצאנו מהדלת.

נגה חמודה

נגה היתה אצלנו אתמול לביקור אחרון לפני שהיא נוסעת בחזרה לארה"ב. אמה וסופי, כמו תמיד, מאוד נהנו להפעיל אותה, וכשהן ישבו לאכול ארוחת ערב, סופי אמרה לה: נגה חמודה מאוד!
נגה: את יודעת מי הכי חמודות? אמה וסופי!
סופי: לא!!
נגה: אז מי?
סופי: אמא!

כשהגיע הזמן להפרד, הסברנו שנגה נוסעת רחוק רחוק במטוס. אמה מיד התעוררה: "כמו חני!"

היום כשבאתי לקחת אותן מהגן, אמה באה לחבק אותי. "הנה אמא שלנו באה!" היא אמרה, ואז הוסיפה: "אנחנו חשבנו שאת בדרך!"

היינו אצל סבתא מורי, וברייני, שאומרת שסופי נראית בדיוק כמו שירלי טמפל (וגם חלמה פעם שהיא עולה על שולחן ארוחת הערב ועושה נאמבר), ביקרה אותנו, ולא הפסיקה לקרוא לסופי שירלי טמפל.
סופי בתגובה: לא! אני סופי!
אחר כך ברייני לימדה גם את אמה, ואמה רצה אחריה בצעקות: שירלי טמבל! שירלי טמבל!

שיואו

קיבלתי דיווח שאתמול בערב, בזמן ההשכבה, אמיר שאל אם הן רוצות שהוא ישיר את אחד הלהיטים הגדולים שכתב להן כשהיו קטנות. אמה, בתשובה, ענתה: לא, אני לא רוצה. זה ממש לא מגניב.

זמר זמר לך

אני ואמה היום עשינו ראפ. זה הלך ככה:
אמה מחזיקה בובה קטנה, אומרת: הנה אחות והנה אחות!
אני: של מי האחות?
אמה: של כל המשפחות!

עכשיו כשאספתי אותן אמה הסתובבה אל כל יושבי הגן, ואמרה: "להתראות! היה לי מאוד כיף לשחק איתכם."
אוריאנה אמרה לי שהיא מקווה שברור לי ש'אין דברים כאלה', ואמה הוסיפה: "נפגש מחר." ויצאה מהדלת.

בוקר טוב

הבנות ראו "סינדרלי" במיטה עם אבא ובו בעת הכינו פודינג שוקולד לכולם עם כלי פלסטיק.
אח"כ עשינו בריכה בחצר וסופי עשתה עם הידיים משקפת ואמרה שהיא מחפשת את לינדה הלאמה (משהו מדייגו). אמה הצטרפה לחיפושים, ובמשך רבע שעה הן קראו לה בצעקות: "לינדהההה! לינדה הלאמה! בואי! אנחנו פה! בבריכה של נטע ומיקה!"

זה מה שיש!

http://www.youtube.com/watch?v=gtecMnOqYv8

המתבגרות

היום אמה וסופי שיחקו לראשונה ביחד-ביחד ובלי אף אחד אחר במשך חצי שעה בערך.
היינו אצל סבתא מורי, שיש אצלה חדר שמוקדש במיוחד לאמה וסופי. חדר עם צעצועים, ספרים, בצק וצבעים. כמובן שכשהן עזבו את החדר הזה ומצאו את חדר האיכסון, אז התחילו המשחקים האמיתיים. אמה ביקשה שולחן ומשהו לשבת עליו, והיו להן צלחות פלסטיק ומחדד בצורת פיצה שהיה פעם של ניתאי, והן שיחקו ב'ארוחת בוקר'. סופי אמרה שהיא רוצה לאכול ארוחת בוקר, ואמה שמה את הפיצה בתוך צלחת, והניחה אותה על תנור ספירלה ישן ששימש כ'תנור' (כיריים, בעצם.) ואז היא אמרה: "האוכל עוד לא מוכן!". אחר כך הן הניחו כפית על השולחן, וכל העסק חזר על עצמו עשרות פעמים. מפעם לפעם אמה רצה לחדר השני, וסופי מיד הלכה לתנור וחטפה את ארוחת הבוקר שלה. ניתאי אמר לה לקרוא לאמה, והיא התחילה לצעוק לה: אמה! האוכל מוכן! כשהיא קלטה שאמה תקח ממנה את הצלחת ותחזיר אותה לתנור, אז במקום זה היא צעקה: אמה! האוכל לא מוכן!! אבל זה היה מאוחר מדי. אמה חזרה והתקינה סדר בבית.
הן המשיכו לשחק ככה המון זמן ואמרו דברים שהשכיבו אותי, את ניתאי ואת טליה על הרצפה מצחוק, אבל אני כבר לא זוכרת בדיוק. זכור לי שאמה אמרה שהיא רוצה עגבניות, וסופי הכריזה שהיום אין עגבניות, יש רק פיצה.
אחר כך הצטרף ארנב קטן לשולחן וסופי רצתה להאכיל גם אותו. אמה אמרה : הוא לא ממש רעב. הוא לא רוצה לאכול. אין לו פה.
סופי הודיעה לי שאסור לי לשבת איפה שישבתי והורתה לי לשבת על השטיח, ואחרי כמה דקות אמה צעקה עלי ש: אסווווור! זה לא שטיח שלך! זה שטיח של החדר!!! חוץ מזה הן כל הזמןן צועקות 'סטופ!' ו'אטנשן!'
אחר כך, כשסופי יצאה מהאמבטיה, טליה אמרה לה שיש לה ריח מעולה, ושאלה אותה של מה הריח הזה.
התשובה המשכילה: קקי!

ציפורת נחמדת 2

הסתכלנו על תמונות של שלגייה בספר גדול על וולט דיסני.
סופי מאוד מתעניינת בציפור הכחולה הקטנה ששלגייה מחזיקה. ראינו את הסרט כבר שלוש או ארבע פעמים, והסצינה הקצרה בה שלגיה עוזרת לציפור מאוד דיברה לליבה.
סופי: "מה שלגייה אומרת לציפורת?"
אמה: "זה לא ציפורת זאת ציפור."
סופי: "איפה אמא ואבא שלה? אוי ואבוי! היא לא מוצאת אותם! מה שלגיה אומרת?"
אני: "מה היא אומרת?"
סופי: "אמא ואבא ודאי בסביבה!!!"

מונולוג

אמה יושבת עם הבובה דורה ומאכילה אותה בכפית. היא מאוד חמורת סבר, ומדברת נחרצות. התקרבתי לצותת:
"אין חלומות מתוקות, דורה. את שומעת אותי? אין. " (מסתכלת על השיער של דורה שהמברשת שאיתה הגיעה נעלמה זה מכבר.) "את פרועה. את צריכה תרופה." (מאכילה את דורה בכפית נוספת.) "הםםםם! את אוכלת גבינה?" (מסתכלת למעלה, קולטת שאני מתבוננת בה.) "בואי. רוצה לראות דורה, דורה?"
אני: "אין דורה עכשיו. רק אחרי האמבטיה."
אמה: (מקבלת את הגזרה. ממשיכה הלאה) "יש לי BOOBIES." (באדיבות חני וברייני פירסטנברג) "נכון! רואים את הBOOBIES שלי? לדורה אין BOOBIES! דורה, תחכי פה עם אמא. אני אלך להביא את גורי." (יורדת מהספה, לוקחת את גורי ושוכחת מאיתנו. מתיישבת עם גורי במקום אחר עם ספר. "נספר לגורי סיפור! 'היכן מסתתר בוטס'."
וכו' וכו' וכו'.

ישנוני

אמיר חטף דלקת חריפה בגיד של הרגל. היינו אצל אופירה, והכדורים שנתנו לו ממש מפילים, אז הוא צנח לשעתיים שינה במיטה של תום. אמה שיחקה עם כלב קטן מפלסטיק ודיברה איתו. נראה לי שמה שקרה עם אמיר השפיע עליה, כי כשצותתי לה, זה הלך ככה:
"אתה מרגיש ישנוני? כן?" (משכיבה את הכלב על הגב.) "שקט ודממה. יש לו כאבים ברגליים. הוא רוצה לראות דורה."

אההמממ...

סופי הסתובבה עם הבקבוק שלה בבית והוא נפל לה. היא מיד התכופפה להרים אותו, ואמרה לעצמה: "אוי, שיט!"
מעניין. זה בדיוק מה שאני חשבתי.(וזאת אמה במראה ההיפי.)

ועוד משהו - בבקר, בגן, סופי אמרה לתמי: "אסור! את שובבונת!"
אמה, שחשבה שמדברים אליה, מיד התרעמה: "אני לא שובבונת!
בארוחת הערב (סופי: "זאת ארוחה מקסימה כל כך!") אמה רצתה לומר לאמיר שהוא שובבונת, וכשניסתה להטות את זה, יצא לה: "אתה שובבונו!"
אני: "לבן אומרים שובבון."
סופי: "אבא שובבון!"
(אבא מסתכל בטלפון שלו)
אמה: "אבא! סטוווווווווווופ!!!!"
אמיר:"?"
אמה: "אתה שובבון!"

הגן של אוריאנה

לקראת סיום, ואני התנדבתי לאייר את כריכת ספרון המחזור שנגיש לאוריאנה בליווי חותמות ידיים והקדשות אישיות. והרי התוצאה:(מימין לשמאל: סופי, הלל, תהל, אמה, אוריאנה.)

13

אמה אמרה היום, בזמן שהיא מציירת ומתפעלת מיצירתה האבסטרקטית:
"וואו! זה ממש מדליק! כשהייתי קטנה אהבתי את הדף הזה!"

ובנימה זו, אני אשים פה לינק לוידיאו שאמיר ערך לפני כמה חודשים.

13 שנים שאנחנו ביחד היום.
שנתיים מתוכן עם אמה וסופי.
♥

קוצים - המשך

אז לא מספיק שאמה חוזרת ומספרת שלאוריאנה יש קוצים בבית השחי, היום התקבל דיווח שהיא אמרה לה:
"לאוריאנה יש קוצים כמו שמוליק קיפוד!"

נוער הגבעות

נסענו לחתונה בירושלים. החתונה ה"רגילה" הראשונה של הבנות.

הסברתי בדרך שתהייה אישה עם שמלה לבנה ענקית, וגם איש, והם יעמדו מתחת למין סוכה ויגידו שהם אוהבים, ואז יתנשקו ויהיו נורא שמחים וכולם ימחאו כפיים.
סופי: והם יאכלו ארטיק מטרה!
אמה: וחלה של יום שישי!

הן כל הזמן פטפטו מאחור. הנה גזיר ממה שהלך שם:
אמה: "יש פה הרבה גבעות בחלון הזה! סטווווופ!!!!!!!!!"
סופי: "לא סטופ. עכשיו אוכלים סוכריה!"
אמה: "גם גורי אוכל סוכריה. אתה רוצה סוכריה גורי? כן? אתה רוצה? תבקש מאמא."

אה, ויש גם וידיאו שתום צילם.